שביעי

16.05.25 | י"ח באייר תשפ"ה | 637 גיליון | 16 התי ישבות מתפללת לשלומו בהדלקת הנרות. אילנה עם בן זוגה מתן מתן היה המפרנס העיקרי של אמו ושתי אחיותיו. מדי ערב שבת הוא הגיע לארוחה בבית שבאופקים, וכך היה גם בשמחת תורה. עינב הציעה לו ולאילנה להישאר לישון, אבל הם נסעו לניר עוז מתנ צנגאוקר הוא איש של כינויימ. בבית קו ראימ לו "טונ טונ", עבור בת זוגו אילנה גריצוו קי הוא "תלתלימ יפימ שלי", ובעבודה מכנימ אותו "עכביש", זכר לפעמ שבה נתקל בעכביש במח נ התחזוקה ודפק צרחה. אלא שמעבר לכל הכינויימ, מתנ הוא בחור משפחתי וביתי. ( כמפרנ העיקרי של 25) עד לחטיפתו שימש מתנ אמו עינב ושתי אחיותיו. הקשר ביניהמ היה קרוב מאוד, ולא חלפ יומ בלי שדיברו לפחות כמה פעמימ. מדי ערב שבת הוא הגיע לארוחה בבית שבאופקימ, וככ היה גמ בערב שמחת תורה. ב יומ עודת החג הציעה עינב למתנ ולבת זוגו להישאר לישונ, אבל המ העדיפו לחזור לביתה של אילנה בקיבוצ ניר עוז. השניימ עוד ה פיקו לטייל בקיבוצ עמ הכלב נוני, אכ מוקדמ בבוקר העולמ כולו השתנה. באותנ שעות גורליות, כשהמחבלימ עמדו בפתח הבית, מתנ הת כתב עמ אמו. "יש כאנ מישהו, אני אוהב אתכמ", . "אני עמ הדלת, לא יכול לרשומ, 9:44 כתב בשעה המ מדברימ ערבית, ממש דלת לידי. אל תבכו, הכל : "המ מנ 10:08 ב דר". הודעתו האחרונה נשלחה ב ימ להיכנ ". באותה העת אחז מתנ בדלת הממ"ד, עד שלב ופ קפצו הוא ואילנה מהחלונ וה תתרו מאחורי שיח. בשלב מ וימ החליט מתנ לרוצ לצד השני ואמר לאילנה לבוא איתו, אכ היא כבר לא הצליחה לתפקד. היא שמה מעליה שמיכה והתחבאה מאחורי ארונית קטנה, עד שהמחבלימ משכו אותה החוצה. ימימ בשבי, בע קת החטו 50 אילנה חזרה אחרי פימ הראשונה, ולא ידעה דבר על גורלו של בנ זוגה. "חשבתי שהוא מחכה לי, שאצא ונחגוג יחד את יומ ההולדת שלי", יפרה בראיונ ל"ידיעות אחרונות". "כשהתברר לי שגמ הוא בשבי ושאני משתחררת, הב נתי שבאמת לא נחגוג ביחד. אני רוצה להכינ לו עוגה, שנלכ לאמא שלו כמו שהוא אוהב, שנהיה עמ האחיות שלו. עוד לא חזרתי לאפות, למי אני אאפה?". אות החיימ הראשונ ממתנ הגיע רק לפני חמישה חודשימ, והשבוע השתחרר שותפו לתקופת השבי עידנ אלכ נדר. לצד ההתרגשות משובו, קשה היה להימנע מהמחשבה המציקה - שמתנ נשאר עכשיו לבד בגיהינומ. "האוויר כבד, הימים ריקים" את אילנה הוא הכיר שנה וחצי לפני החטיפה, בח וות הקנאבי קנדוק שבניר עוז. ביומ האהבה האחרונ היא כתבה לו מכתב: "מאז שלקחו אותכ, האוויר כבד, הימימ ריקימ, והלב שלי חי רק בציפייה אליכ. אהוב שלי, אני מדמיינת אותנו שוב יחד. חוזרימ הביתה, פותחימ את הדלת, מחבקימ כלב משוגע מהתרגשות, מחזיקימ ידיימ חזק ולא מרפימ. אני מדמיינת אות נו יושבימ על ה פה, מתווכחימ איזו דרה לראות, מכינימ פ טה שאני יודעת בדיוק איכ אתה אוהב. אני מדמיינת אותנו חוזרימ לחיימ שלנו, לאהבה שלנו, למה שלעולמ לא באמת אבד". כעת, בכל פעמ שהיא מדליקה נרות שבת, איל נה מברכת: "יהי רצונ מלפניכ, השמ אלוקינו ואלוקי אבותינו, שתחזק ותשמור ותציל את אחינו בית ישראל השבויימ והשבויות. לזכותו ובריאותו ושובו במהרה • של מתנ צנגאוקר בנ עינב ושל כל החטופימ. אמנ". בעבודה קוראים לו "העכביש", אבל מתן הוא בחור של בית ומשפחה "הם מדברים ערבית, ממש דלת לידי. אל תבכו, הכל בסדר. לבני משפחתו לפני שנחטף מתן צנגאוקר אני אוהב אתכם", כתב כעת הוא נותר לבד - ללא השותף שהכיר במנהרה • לעזה אלון פרל 588 ימים בשבי צילום: באדיבות המשפחה