שביעי
16.05.25 | י"ח באייר תשפ"ה | 637 גיליון | 36 ”יש ניגודיות בינ שני הדברימ. באוקטובר תחושת השליחות 7 ב הייתה מאוד חזקה. לראות את המוני החיילימ והרכבימ דוהרימ לדרומ ולצפונ היה דבר מאוד חזק ועוצמתי. מצד שני, זה גמ הרגיש מובנ מאליו - כאשר צריכימ אותנו, אנחנו מגיעימ. ”בחודשימ הראשונימ לחמנו בצפונ ובהמשכ ירדנו לעזה. העשייה עצמה, במיוחד בהתחלה, הייתה ללא שאלות. היינו ממוקדימ במטרה להגנ על המדינה. כמובנ שהיו אתגרימ - פתאומ לשאת משקלימ כב דימ, להתאמנ ביב השעונ ולצאת לפעילויות מבצעיות - אבל ב בב הראשונ השחיקה לא הורגשה. מה שכנ מעט שחק אותנו היה חו ר הוודאות והשאלה לאנ ממשיכימ מכאנ כפלוגה, גדוד וחטיבה. ”מאז ה בב הראשונ גוי נו לעוד בב, שהתחיל מעט לפני חנוכה וה תיימ לקראת פורימ. הוצבנו בגבול לבנונ, ביצענו משימות בעו מק שטח האויב, ובנינו מוצבימ חוצי גדר. זאת הייתה תקופה מאוד מאתגרת, כי אמ פעמ גוי נו לחודש פעמ בשלוש שנימ, פתאומ יומ, אחרי בב ראשונ ארוכ של 80 זה כבר היה ה בב השני שארכ למעלה מארבעה חודשימ. זה מאתגר ושוחק וכולל היבטימ מנטליימ, נפשיימ, משפחתיימ וזוגיימ". ”בהתחלה, לעורפ היה אפילו יותר קשה. היו הרבה חו ר ודאות ופחד, לא היו מ גרות וגמ התגנבה המחשבה שאמ כולמ מגוי ימ לחזית, מי ישמור על הבית? אז ההתמודדות הייתה קשה, אבל עמ אמונה גדולה בצדקת הדרכ. הבנו שהמשפחה כרגע מפוצלת - לחזית ולש מירה על הבית והתא המשפחתי - וזה הדבר הנכונ. ”ככל שהזמנ עבר זה גבה הרבה מחירימ ולווה בהרבה קשיימ. הבנ שלי, שהיה רגיל לראות אותי כל הזמנ, פתאומ מבינ שאבא נעלמ לזמנ רב. כשחזרתי היה חיבוק גדול, אבל גמ מעט ת כול על זה שנעלמתי וגמ שאלות על הפעמ הבאה ששוב אלכ לפרק זמנ ארוכ. ”אבל באופנ כללי אנחנו מאמינימ שכל המשפחה מגוי ת למי לואימ. זאת לא החלטה אישית שלי ללכת בעקבות צו, אלא החלטה משפחתית וזוגית להתגיי למילואימ". ”ההתנדבות הקהילתית והעזרה בינ השכונות מאוד הורגשה, במיוחד בהתחלה. אגב, כמה ימימ לפני פרוצ המלחמה עברנו דירה, והדירה שעזבנו יועדה לפינוי בינוי. כשהחלה המלחמה והרבה מאוד אנשימ פונו מבתיהמ, פנינו לבעל הדירה, רפי מנ, וביקשנו ממנו אישור לה כשיר אותה למשפחה שפונתה. הוא מיד ה כימ ואנשימ רבימ התגיי ו לנקות ולרהט אותה עבור המפונימ. ולידריות לא מובנת מאליה. ”קיבלנו גמ עזרה מעיריית ירושלימ וכל מיני פינוקימ כמו שוברימ למ עדות. הרגשנו שהעירייה נרתמת למענ המשפחות המפונות והמ שפחות השכולות, אבל שהקשב שלה מופנה גמ למשפחות המילואימ, גמ כשהמלחמה התארכה. יש לא מעט מיזמימ שהוקמו למענ משפחות המילואימ, כמו ’לביאות המילואימ' שנותנ מענה שוטפ לנשות המי לואימניקימ בעיר כולל ל עזרה במגוונ תחומימ. אני מקווה שזה יימשכ". ”אני אופטימי. על אפ התחושות שלפעמימ מיוצרות בכל מיני מדיות, ב ופ אני מרגיש שאינ לנו את הזכות להיות פ ימיימ. עמ ישראל עמד בקשיימ ואתגרימ גדולימ בעבר, וכעת זה התור שלנו". החברים של רי י כרט משה ויסטוך ים הזהב של ירו "אין לנו את הזכות להיות פסימיים" ״אנחנו מאמינים שכל המשפחה מגויסת למילואים. זאת לא החלטה אישית שלי ללכת בעקבות צו, אלא החלטה משפחתית וזוגית״ עשייה ושליחות מול האתגרים והשחיקה המשפחה מאחור מבט לעתיד מילואימניק ירושלמי רס"ר )מיל'( ,(31) נועם אריאל נשוי לבת־שבע ואבא של אסיף מגורים: שכונת קטמון, ירושלים עיסוק: הייטק מילואים: מפקד ולוחם בחטיבת ,(11) הקומנדו יפתח , פלוגה ג' 5037 גדוד צו השעה המדור - בשיתוף עיריית ירושלים
Made with FlippingBook
RkJQdWJsaXNoZXIy NjcyMg==