שביעי

27 | 04.07.25 | ח' בתמוז תשפ"ה | 643 גיליון תחזירו אותם. זו לא סיסמה. זה הלב שלנו ה דבר הכי חשוב לי זה שתזכרו אותמ. את רומ, את כל החטופימ, את החטופה האחרונה. כש ברקע עכשיו הדיבורימ על חזרה לשגרה, אני רוצה שכל אחד ייקח משהו על עצמו למע נמ. אחריות, תפילה, מעשה. כי המ שמ. כי זה לא נגמר. רומ הוא הילד שאתה חושב שהוא רגיל, עד שאתה שומע מה הוא עשה ומבינ שהוא נולד , אוהב, 19 גיבור. בנ צוחק, עדינ, חייכנ, קרנ. מאלה שתמיד יושיטו יד, גמ אמ יפ ידו את עצממ בדרכ. אני בנ דוד שלו, אבל מרגיש תמיד כמו אחיו הגדול. היינו מדב רימ כמו אחימ - על החיימ, על איכ להת קדמ, על אילו כיוונימ נתפו . הוא מעולמ לא דרש או התלוננ. רק נתנ. באוקטובר 7 גמ ב הוא לא חיפש להציל את עצמו. כשהאחרימ התחבאו, הוא הלכ קדי מה. עזר. הציל. בזכותו משפחות זכו לקבר. בחורה אחת יפרה לנו איכ הוציא אותה מהתופת בחיוכ, בלי לחצ, כמו מלאכ. מאז הוא בשבי. ילד שציינ כבר שני ימי הולדת ב יוט מת משכ. ועדיינ, מה שמטריד אותו זה אמ הצליח להציל אנשימ במ יבה. הלב שלי נקרע בכל יומ. אני מדמיינ את השאלות של רומ כשיחזור, איכ אתנ לו תשובות שאינ לי. למה היו פעימות? למה מישהו שוחרר והוא עדיינ לא? מה אגיד לו כשניפגש? אולי רק אחבק. זה כואב מדי. אני מרגיש שהעמ איתנו. שיש כאב אמיתי. אבל השגרה חוזרת מהר מדי, ואנחנו רגילימ לנרמל הכל. רואימ "הותר לפר ומ", משפחות מתפרקות, ואנחנו ממשיכימ הלאה. זה לא ימינ ושמאל. זה עמ אחד, עמ לב שבור. כשרומ יחזור, למי אומר תודה? ללוחמימ שמחרפימ נפשמ. ולקדוש ברוכ הוא. לא לאפ אחד אחר. לא בחרתי להיות מש פחה של חטופ. הייתי מתחלפ עמ רומ, ונכנ לשמ במקומו. אמ רק היו נותנימ לי. כל מי שיכול, תעשו 49 מעשה למענ רומ ו החטופימ הנו פימ. תגיעו לאירועימ, תי זמו אותמ, תראו לנו שאתמ איתנו, תפעי לו לחצ ותשמיעו את הקול שלנו. אני מבקש להתפלל ולהקימ שי עור תורה על שמ רומ בנ תמר נועה, לקרוא תהילימ, להניח תפילינ. אני עושה את זה כל בוקר, כי האמונה שלנו היא חלק מאיתנו. והיא מחזיקה אותי. למקבלי ההחלטות אני מבקש להגיד - שימו ופ ל יפור הזה. אי אפשר לדבר על ני צחונ, כל עוד המ שמ. אי אפשר להשתקמ. לא יהיה שומ ניצ 50 חונ בלי החזרת כל החטופימ, כולל כולמ, הביתה - החיימ לשי קומ והחללימ לקבורה ראויה. קחו עכשיו את ההחלטות הנכונות, האמיצות והקשות. יימו את הלחימה. עבור החטופימ, עבור הלוחמימ, עבור משרתי המילואימ ומשפחותיהמ. עבור עמ ישראל כולו. חודשימ. אינ 20 אני לא עובד כבר לי שגרה. כל לילה נגמר בתחושת החמצה שעוד יומ עבר, והמ לא חזרו. די. תחזירו אותמ. זו לא י מה. זה הלב שלנו. • אדם חג'ג' ימים 636 הכותב הוא בן דודו של רום ברסלבסקי, המוחזק בעזה הלב שלי נקרע בכל יום. אני מדמיין את השאלות של רום כשיחזור. איך אתן לו תשובות שאין לי. למה היו פעימות? למה מישהו שוחרר והוא עדיין לא? מה אגיד לו כשניפגש? אולי רק אחבק. זה כואב מדי