שביעי

בימימ האחרונימ התפר מה בכאנ דרת כתבות "ה ודות של שורה", 11 שבה נשמעו טענות כי משרד הביטחונ בכלל, והרבנות הצבאית בפרט, לא מ ייעימ לחיילימ ש ובלימ מפו ט טראומה בעקבות החוויות הנוראיות באוקטובר 8 שעברו במחנה. "מאז דאגתי שיהיו אנשי חו נ בשורה", משיב כהנ. "מה שפור מ הוא שקר. אלה היו כתבות מגמתיות עמ אינט ר ימ. חלק מהדברימ קרו, אכ לקחו מקרי קצה ותיארו בצורה לא נאמ נה את המציאות. התחלנו לאבחנ את החיילימ שלנו מההתחלה. לפני שפ רשתי, יכמתי באופנ אישי עמ הצבא על הקמת מרכז טיפול ייחודי לאלו שטיפלו בחללימ". "במהלכ אותמ ימימ, כשעברנו הכל ביחד ומדברימ על זה, האנשימ התחזקו. לאחר מכנ, כשכל אחד היה לבד, זה התחיל להתפרצ". הטראומה ה ק ש ה שממנה ו בלימ רבימ מהחיילימ ששירתו בשורה מתעוררת בעקבות דברימ שהאדמ הרגיל אפילו לא מתייח אליהמ. למשל, הקול שמשאית משמיעה בזמנ נ יעה ברוור . "החיילימ יודעימ שאחרי שהקול הזה נשמע, המשאית נפתחת, ומה שנשפכ עליהמ זה דמ, שקימ וגופות", מתאר כהנ. "גמ הריח החריפ של המוות קשה מאוד, והוא נתקע אצל רבימ, בכל מיני דרכימ. דבר נו פ הוא הדפיקות. יש אמונה, טפלה או לא טפלה, שארונ ריק מתמלא, ולכנ אנחנו לא מחזיקימ בארונות בנויימ ריקימ, אלא פשוט בונימ בעת הצו ארונות 300 רכ. וכשאתה צריכ לבנות ביומ, אתה שומע כל הזמנ דפיקות וזה נחרט לאנשימ". באוקטובר? 7 מה השתנה בכ מאז "אמ תשאל את הילדימ שלי, המ יענו שאני לא אותו אדמ. ברור שזה השפיע. אני קודמ כל אומר לעצ "לא מצטער על שום רגע". זירת הטבח בעוטף מי שעשינו משימה אדירה, שהייתה חשובה לעמ שלנו, למדינה שלנו, לחיילימ ולמשפחות. וזה הדבר שהכי מחזק - הבנת גודל המשימה, וההבנה שעמדנו בה". כמי שהיו עדימ בצורה כל ככ מוחשית לזוועות הטבח, איכ אתמ מרגישימ עמ ההכחשות שלו? "לא מתייח ימ. זה כמו הכחשת שואה. אנחנו צריכימ פשוט ל פר את ה יפור שקרה. כשאתה מתייח להכ חשת הטבח, אתה בעצמ נותנ לו מקומ בעולמ". לאחר אותמ ימימ קשימ הוציא כהנ לאור את פרו המטלטל “משו רה לתקומה". "לא כתבתי כי היה בא לי לכתוב ולא כי הרגשתי שאני חייב לכתוב, אלא כדי ל פר לכל העולמ שיבינ איזה עמ יקר יש לנו, ואיזה עמ אכזר המ". היה את רטונ הזוועות. זה פרונ הזוועות? "לא. יש בו תיאורימ בכמות שתא פשר לזכור את האירוע ההי טורי הזה, אכ גמ תאפשר לכולמ לקרוא אותו. לכנ הבהרתי שהגיל המומלצ ומעלה". 16 לקריאה הוא שורה הוא מקומ רע? "יש אנשימ שקראו לו גיהינומ, ויש כאלה שקראו לו פתח גנ עדנ. ב פר שלי אני מכנה אותו אור באפילה. המדינה נעצרה לשלושה שבועות בתחילת המלחמה. גמ מאוחר יותר, כשמשפחת ביב הושבה לקבורה, לא יכולנו לעשות כלומ עד שזיהו אותמ. שורה הוא המקומ שמאיר את האפילה למשפחה כי אינ שמחה כהתרת פ קות. זו לא שמחה של הלצה, אלא של שלמות והתרת ה פקות". אתה לא מצטער שלא השתחררת מצה"ל שבוע קודמ לכנ? "ממש לא. לא מצטער על שומ רגע בשורה. אני אפילו שמח על הז כות שנפלה בחלקי לעשות דבר כזה למענ עמ ישראל. אמ הייתי משתחרר יומ קודמ, הייתי חי בתחושת החמצה. אני לא חושב למה דווקא עליי נפלה המלאכה הזאת, כי אני לא מתע ק בעבר. "כשכתבתי את ה פר, הבנתי בעצמ שכל השירות שלי וכל נקודות המ בחנ שעברתי - המשברימ האישיימ והלאומיימ, השירות במודיעינ, ההת נתקות ועוד - הכינו אותי לרגע הזה. אני לא יודע למה דווקא אני, אבל יודע שהקדוש ברוכ הוא בנה אותי לתפקיד הזה". • 100־ בהערכת המצב באותו בוקר אמרתי: תיערכו ל מחבלים. 100־ אזרחים ו 100 , שוטרים 100 , חיילים תהיה פה שריפה, יהיה אונס, יהיו כריתות איברים והתעללויות. ענו לי 'אבנר, שתוק‘ צילום: הלל קהלני 31.10.25 | ט' בחשוון תשפ"ו | 658 גיליון | 10