שביעי

07.11.25 | ט"ז בחשוון תשפ"ו | 659 גיליון | 26 "לפני המלחמה הייתי בתהליכ של חיפוש פנימי והבנה לאיזה כיוונ אני רוצה לקחת את החיימ שלי. רציתי לצאת לטייל בשביל ישראל, אבל באוקטובר זה היה ח ר יכוי, 7 אחרי והשקעתי את עצמי בעיקר בהתנדבות בטיפול בחוות של מילואימניקימ, אריזת מזונ לחיילימ ועוד. "הבנתי שקורה משהו גדול, וכשא פר לילדימ שלי על המלחמה הזאת, אותו החייל הוא מל מאיר בו קי מבית שמש, 21 לה, לוחמ גבעתי בנ שגדל "בבית חרדי למהדרינ", כהגד רתו. "למדתי בישיבות חשובות והיח לגיו היה טאבו די גור. הנושא מעולמ לא עלה, והיה ברור לכולמ שאת תרו מתי למדינה אעשה מתוכ כותלי בית המדרש. בחיי היומ יומ לא נתקלתי בחיילימ, וזה לא ממש הטריד אותי". אז איכ התגיי ת ב ופו של דבר?  ע ל "עצרת המיליונ" שהתקיימה בשבוע שעבר, אפשר לדבר מנקודות מבט שונות ומג וונות, אכ רגע אחד לכד את תשומת לבי באופנ מיוחד. הייתה זו התמונה שצילמ חיימ גולדברג שבה נראה חייל חרדי מנגנ על פ נתר בתחנת הרכבת יצחק נבונ בירושלימ, כש ביבו מתגודדימ ושרימ איתו עש רות מפגינימ חרדימ. מאיר