שביעי

18.09.26 | ערב יום הכיפורים | 702 גיליון | 36 סליחה יצא לי להדריך לא מעט יורי לי חות בתקופה האחרונה, ולפגוש מגוונ אנשימ ואוכלו יות. אחת הק בוצות שהדרכתי הייתה של מתמודדי נפש; אלו שבעבר היו מכונימ "חולי נפש" או שמות אחרימ שלא כאנ המקומ לציינ. חששתי לפני ממה שאני עלול לפגוש, איכ להנגיש את ה יפורימ ובעיקר איכ יעבור יור שכזה. ומה אגיד לכמ? זו הייתה אחת הקבוצות המתוקות ביותר שפגש תי. אני לא מתכוונ מתוק כמו שאומרימ על ילדימ קטנימ - אלא לזה שה חיבור היה מיידי, ורמות הפרגונ שלהמ היו כל ככ גדולות, והידע היה מעל הממוצע שיוצא לי לפגוש. ולמה אני מ פר את זה? כי חשבתי על כמה דברימ שרצו לי בראש רק מעצמ הכותרת שהייתה לקבוצה הזו, וכמה לפעמימ המציאות היא פשוט אחרת מהד מיונ. שבוע לפני ה יור, ישבתי לעבוד במקומ שניות 20 פ טורלי כלשהו, ופעמ ב פילחה את חלל הפ טורליה מעינ צעקת אנחה כזו. כמי שבילה כמה שנימ בצפת, ובמעיינות שביערות ה ובבימ אותה, כבר פגשתי צעקות התבודדות, אבל משהו כאנ לא התאימ ל יטואציה ול מקומ, ואפילו הפריע לי בעבודה. עד ששאלתי מה פשר הצעקות הללו, והת שובה השאירה אותי המומ. מתברר שמדובר בפצוע ראש קשה מהמלחמה, והצעקות הפכו חלק מהשגרה שלו. הרבה זמנ לא נשארתי המומ ככה. אני שמ רגע בצד את זה שהתרכזתי בה פרעה לעבודה שלי, במקומ לחשוב על אפשרות שמישהו לידי ובל באמת. פתאומ הבנתי שאני לא מבינ כלומ לגבי המחיר שמשלמות משפחות הפ צועימ. הבנתי שמ תובבימ בינינו הורימ ואחימ וילדימ וילדות ובני ובנות זוג - משפחות שלמות שחייהנ השתנו מנ הקצה אל הקצה לתמיד. המ נראימ מבחוצ אותו דבר, אבל בפנימ מתחו ללת מלחמה על היומ יומ ועל השגרה ועל הטיפול הבלתי פו ק ועל חו ר המקומ שלהמ עצממ בעולמ. הבנתי כמה אני צריכ לבקש ליחה; לא על זה ששפטתי לא נכונ את הצעקה, אלא על זה שהדחקתי את ה בל של האנשימ הללו, וכמה אני כיחיד, ואנחנו כח ברה, צריכימ להיות עמ לב פתוח אליהמ, שמ חפש איכ לעזור ולה תעניינ ולשאול ולהגיד להמ שהמ לא לבד, ושאנחנו יודעימ שזה היה עבור כולנו. על משהו חשבתי השנה, תוכ כדי ה יורימ והעי וק ב יפורי לי חות, בהתבוננות ב מ טאות ירושלימ, בלבבות העוברימ שמ ובתקופת הבחירות הבאה עלינו. לא מעט פעמימ פוג שת אותי תחושת שיפוט כלפי דעות של אחרימ, מעשימ, השקפות, לבוש ועוד. זה לא שלא צריכה להיות לנו דעה משלנו או ביקורת, כי אמ לא תהיה כזו - אז השקפת העולמ שלנו תהיה קצת ח רה. אלא שבימימ אלה, כשאנחנו נכנ ימ לבית הכנ ת ומבקשימ מריבונו של עולמ שי תכל עלינו בצורה יותר מכילה, שי ראה את הלב שלנו ולא את המעשימ, את הכוונות ולא רק את הביצוע, ראוי שננ ה לדבוק במידותיו ונאמצ עינ טובה כזו גמ בעצמנו כלפי אחרימ. ככ אולי ניכנ לשנה החדשה ולש נת הבחירות בצורה יותר רכה, מכילה וקשובה, ונעבור את תקופת הבירור הזו • בלב אוהב ו ולח. גמר חתימה טובה. שניות הפריעה לי צעקת 20־ ישבתי לעבוד, ופעם ב אנחה שהפרה את הפסטורליה. התברר שזהו פצוע ראש מהמלחמה. פתאום הבנתי שאני לא מבין כלום לגבי המחיר שמשלמים הפצועים ומשפחותיהם 90 צילום אילוסטרציה: פלאש אביתר ליכטמן בשבילי הארץ 054-7728242 לתגובות בווטסאפ