שביעי

18.09.2026 | ערב יום הכיפורים תשפ"ז | 18 גיליון | | 12 , נשואה לאבי, ויחד המ 49 היא בת ,(20) מגדלימ בצפריה את עמליה (12) (, דוד 15) (, מיכאל 18) נעמי (. שנימ ארוכות אחרי הח 11) ונתנ זרה בתשובה, הבמה היא עדיינ חלק מחייה והשירה היא חלק מנשמתה. היא ממובילות המאבק לאפשר לנ שימ להופיע רק בפני נשימ, עובדת על אלבומ שייצא בעברית וגמ ב פרדית, ומיד לאחר יומ הכיפורימ מתכננת להוציא שיר חדש, "אדונ הנפלאות", עמ חברותיה להרכב .The Mothers משפחת רוטר? אין פה איכ נראית שבת בבית משפחת רוטר? "אינ משפחה כזאת ביישוב שלנו. עשיתי טריק ונשארתי עמ שמ הבמה שלי בעיתונ, כדי לנ ות להפריד את הילדימ מהשמ שאיתו התפר מתי. אז נעימ מאוד - בבית קוראימ לי שרונ אלימלכ. "שבת בבית משפחת אלימלכ מגיעה הרבה פעמימ עמ אורחימ. יש אוכל טוב, דברי תורה ושירימ וצחוקימ, וב כ הכל האווירה טובה ומרימה. אותי, בכל שלב שתיכנ ו, תמצאו כנראה על ה פה עמ פר. נא לא להפריע". מתי נחשפת לראשונה לעולמ הדתי? "אומר בזהירות שברי חרופ האיר לי את המקומ הזה", מפתיעה רוטר. "לפני כנ הייתי ברוגז עמ הדת, ולא רציתי שומ קשר אליה. אבל כשהכרתי את ברי, הוא למד פילו ופיה יהודית מעמנואל לוינ וישעיהו ליבוביצ. ככ התוודעתי למקומ הרוחני בהקשר היהודי, ונפתח לי קצת האנטי". את זוכרת את השבת הראשונה ששמרת? "כמה ימימ לפני כנ, חזרתי הבי תה מאוחר בלילה מהופעה בתל אביב ושמעתי שיעור תורה ברכב. נפלתי על שיעור מו ר, עמ רב כזה שצעק בקול מפחיד 'מי שלא שומר שבת הוא לא יהודי'. זה צרמ לי וכיביתי את הרדיו. כבר היינו בעניינ של היהדות, ואפילו הכשרנו את הבית. שבתות עשינו אצל אחרימ, אבל חזרנו ברכב. "כש יפרתי לבעלי מה שמעתי, הוא כמובנ נתנ לי עצה מנחמת של רבנו, שאיפה שאדמ עומד בו וכו'. אבל אז קיבלנו הזמנה לשבת חתנ של חבר. אמרתי לאבי שזו הזדמנות לשמור, וככ היה. מאז ועד היומ אני שומרת שנימ". 18 שבת, כבר כמה פחדת מהצומ הראשונ? "ביומ הכיפורימ הראשונ שצמתי, אני בעיקר זוכרת שהלכתי לתפילת נעילה בבית הכנ ת הגדול באלנבי. עליתי לעזרת הנשימ ולא מצאתי את עצמי בכלל. לא הבנתי מה אומרימ, איפה אני ב ידור, הכל היה זר. אבל בד בבד הרגשתי שאני נמצאת במקומ הנכונ לי". איכ דתיימ נראו לכ כשהיית חי לונית? "את המגזר הדתי לאומי לא הכ רתי בכלל. אינ לי שומ זיכרונ של חבר שהיה לנו עמ כיפה רוגה. נאדה! הדתיימ היו החרדימ, ואני מודה ששנאתי אותמ. המ ייצגו בעיניי את כל מה שפרימיטיבי ורע במדינה שלנו. עד שהגעתי להודו, בחיימ לא דיברתי עמ אדמ חרדי". האמנת באלוקימ? "לא באופנ רשמי. זה לא היה נוכח בבית שלי. אבל בדיעבד, כשאני מ תכלת אחורה, תמיד רציתי להאמינ. זה היה ח ר לי כילדה. אני זוכרת את תחושת הלבד, שהכל עליי. זוכרת את הכמיהה להאמינ במשהו שאפשר להישענ עליו. לא הבנתי איכ מוטל עלינו ל דר את כל הבלאגנ, זה הר גיש לי ח ר תקווה. כיומ, כאמא, נראה לי אכזרי לגדל ככה ילדימ". מה התגובה הכי מצחיקה שקיבלת לאור התהליכ שעברת? "אולי הכי מפתיעה. כש ופ ופ שמתי כי וי ראש, אחרי כמה שנימ בתשובה, חששתי להגיע לאולפנ ההקלטות בתל אביב, כי המפיק הוא אנטי דת. כשהוא ראה אותי ככה, הוא שתק ואז אמר: 'זה אמור להיות יותר צנוע? כי זה הרבה יותר יפה לכ מהקנ המבולגנ שהיה לכ על הראש'"... איכ המשפחה קיבלה את השינוי שחל בכ? "עד היומ יש גלגולי עיניימ והמהומימ. זה לא כיפ שמישהו שאתה אוהב הולכ בדרכ אחרת, במיוחד כזאת שכביכול מפרידה, כי אי אפשר כבר להיפגש בשבתות או לטו יחד כשסוף־סוף שמתי כיסוי ראש, חששתי להגיע לאולפן, כי המפיק הוא אנטי דת. הוא ראה אותי, שתק ואמר: 'זה אמור להיות צנוע? כי זה הרבה יותר יפה לך מהקן המבולגן שהיה לך על הראש' להאמינ הכמיהה < כן לנשים בלבד. על הבמה צילום: אלי לב