שביעי

18.09.2026 | ערב יום הכיפורים תשפ"ז | 18 גיליון | | 2 יעל בן מויאל | בין הקפה לעיתון 18 ' גיליון מס פרשת האזינו ז' בתשרי תשפ"ז קבוצת רודניק בע"מ הוצאה לאור: ונשיםה יזמות בע"מ יעל בן מויאל עורכת אחראית: אהרל׳ה ויסברג עורך שביעי: הילה כהן, צופיה צדרבוים עיצוב: מנהלי פרסום: 050-2155117 יעל 052-8787871 איציק sales@shvii.co.il shvii@shvii.co.il מיי ל מערכת: 052-7070117 ווטסאפ: מקור ראשון הפצה: גלעד בר שלו צילום שער: טל מסינג ערב יום הכיפורים | שורות טובות זַךְ וְלָבָן הוּא הִלֵּךְ בָּרְחוֹבוֹת רוֹצֶה לְהִתְבּוֹנֵן, מִתְחַמֵּק מִלְּהֵרָאוֹת וּבָחַן כָּל אִישׁ וְאִשָּׁה, כָּל תְּנוּעָה, כָּל תְּחוּשָׁה רָאָה לְבָבוֹת, שָׂמֵחַ בַּדְּמָעוֹת וּבָכָה יַחַד אִתָּם, בִּדְמָעוֹת רַכּוֹת מְלֵאוֹת וּמְמַלְּאוֹת. הָלַךְ בָּרְחוֹבוֹת וְלִטֵּף נְשָׁמוֹת נִקָּה אֶת נַפְשׁוֹ, אֶת נַפְשָׁם, אֶת רְצוֹנָם זַךְ וְטָהוֹר וּמֵאִיר וְגָדוֹל הִתְהַלֵּךְ לוֹ בְּשֶׁקֶט וּשְׁמַע אֶת הָרֶטֶט הָעוֹבֵר בְּכָל אֶחָד בָּרְחוֹב בִּתְפִלָּה זָכָה בְּשִׂמְחָה פְּשׁוּטָה בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים בְּזַכּוּת לְבָנָה talkrigman@gmail.com בבר יוחאי, ממש מוכ לקבר הרשב"י, ויש משהו אני גרה בלגור כאנ שגורמ לכ להרגיש את מעגל השנה באק טרימ. לפעמימ אני רואה פתאומ פקק בכביש, ומבינה ששכחתי שיש היומ משהו. אנשימ נו עימ לכאנ מכל הארצ. ברכבימ, באוטובו ימ, בטרמפימ. ל"ג בעומר כמובנ, ראשי חודשימ, חגימ, זמנימ מיוחדימ. תמיד יש איזו תנועה שמ פרת לכ איפה אנחנו בלוח השנה. אבל בעשרת ימי תשובה זה משהו אחר. כבר באזור חצות מתחיל פקק ארוכ, ובשלב מ וימ אי אפשר בכלל לעלות עמ הרכב. אלפי אנשימ מגיעימ ל ליחות ברשב"י, וזה מחזה שקשה לה ביר למי שלא היה בו. ריחות של מנגלימ, שירימ, אוטובו ימ שפורקימ עוד ועוד אנשימ. נוער ומבוגרימ, בר לבימ לצד אנשימ שלא בהכרח נראימ שומרי תורה ומצוות. והמונ המונ ראשימ. בכל מורד המ דרגות, ברחבה ובציונ עצמו. ובתוכ כל הדבר הזה מתחילות ה ליחות. אלפי אנשימ עומדימ יחד, והצעקות עולות לשמיימ. "חטאנו לפניכ, רחמ עלינו". יש משהו בלעמוד שמ בתוכ כל הקולות האלה, בתוכ בקשה כל ככ פשוטה ועמוקה למחילה, שמצליח לעבור אצלי ישר ללב. אנחנו פ ע מיומ הכיפורימ. ובשנימ האחרונות, ב"ה הילדימ עוד קטנימ, והיכולת שלי להגיע לתפילות ארוכות ביומ עצמו הצטמצמה מאוד. אני נכנ ת לכמה דקות, יוצאת, חוזרת, ושוב מישהו צריכ אותי. ואולי בגלל זה אני מרגישה שהדרכ ליומ הזה הפכה בשבילי חשובה אפילו יותר. אמ ביומ עצמו לא תמיד מתאפשר לי להיות במקומ שבו הייתי רוצה להיות בזמנ "החתימה", אני רוצה שלפחות בדרכ אליו הלב ירגיש קצת ויתכוננ. לאט לאט. עוד ליחה, עוד מחשבה, עוד משהו מבפנימ נפתח. זו מתנה של הימימ האלה, המקומ שיש גמ לדרכ ולתהליכ עד שמגיעימ לדבר עצמו. וכל אחת, בתוכ החיימ שלה ובתוכ מה שמ תאפשר לה עכשיו, יכולה ללכת בה קצת. עד שהיומ הגדול מגיע. תיהני, יעל Yael@yaelbenmoyal.co.il מנגלים, שירים, ראשים. סליחות ברשב"י