Page 27 - מגזין הטכניון | סתיו 2011

27 ˘‡¯ÂÎË
שהמשקולות חוברו קרוב להיקף היו-יו,
במטרה להגדיל את התנע הזוויתי.
øÏ΢ ‡ ÏÊÓ Ï˘ ÔÈÈÚ ‰Ê
יש כאן בהחלט אלמנט של מזל - מכיוון
שהתחלנו מיו-יו קל יחסית, יכולנו להוסיף
לו משקל ולבדוק איך הוא מתנהג, ובסופו
של דבר לאתר את נקודת הקיצון של
הפרבולה. לא היינו יכולים לעשות את זה
אילו בנינו מלכתחילה, כמו הרבה מתחרים
אחרים, יו-יו כבד. אני מאמין שהמתחרים
שלי היו יכולים לשפר את ביצועי המתקנים
שלהם אילו העמיסו עליהם משקל נוסף -
אבל אז הם היו חורגים מדרישות התחרות.
ø˙„ÂÒ „ÂÚ ÍÏ ˘È
אין לי סודות בכלל. אני בטוח שהעבודה
המדויקת של גדי - הקפדה על סימטריה
ועל חיתוך מדויק - תרמה הרבה להצלחה.
הטולרנסים )אי-דיוקים( היו קטנים מאוד,
כמעט זניחים. כשבאתי לתחרות כבר
הייתי בטוח שליו-יו שלי, ”טלבץ 0002“, יש
סיכוי טוב לזכות.
ø‰Ê‰ Ì˘‰ ÔȇÓÂ
הוא מורכב מ“טלטל“ שזהו שם החיבה
של חברתי - ראוי לציין שהיא האחראית
להדפסים המקסימים על היו-יו - ו“ביצבץ“,
שזה אחד הכינויים שלי.
øÏΉ ÌÎÒÓ ‰˙‡ Íȇ ʇ
ההרגשה מצוינת. בנינו מכשיר עם ניצולת
אנרגיה של %09, שזה הישג מדהים. היה
כאן אתגר מורכב מאוד, ויחד עם גדי,
והמון שעות עבודה של שנינו, הצלחתי
לעמוד בו.
”אייל היה אופטימי מהרגע הראשון.“ גדי נויברט בסדנה בקיבוץ מסילות
גדי נויברט נולד בקיבוץ
מסילות - ”וכאן גם אמות“,
הוא אומר וצוחק בראיון
הטלפוני. נויברט, בן 17, מילא
תפקידים רבים בקיבוצו
ובמועצה האזורית, אבל המסגריה של מסילות היא
אחת התחנות החשובות בחייו.
”בגיל 91 התגייסתי ליחידה מובחרת, אבל כעבור
שנה נפצעתי קשה, פגיעת ראש. חזרתי לקיבוץ, ומה
עושים צעירים בקיבוץ? עובדים בחקלאות. אבל
לגדי נויברט הצעיר אסור לעבוד בחקלאות, אמרו לי.
אתה חייב לעבוד תחת קורת גג. וכך נזרקתי, בגיל
02, למסגריה.“
במסגריית הקיבוץ עמדה מחרטה נטושה. באחד
הימים פנה מרכז המסגריה לגדי ושאל אותו אם
יש לו עניין לעבוד במחרטה. ”אמרתי לעצמי
שזה יכול להיות מעניין. מכיוון שאני אוטודידקט,
התחלתי ללמוד את זה מתוך ספרים. ככה, במסגריה
ועל המחרטה, עברו 62 שנה, ובמקביל התגייסתי
למילואים ועשיתי קורס קצינים וקורס מ“פ.
בהמשך נבחרתי לתפקיד מזכיר הקיבוץ, ואחר כך
עשיתי תפקידים נוספים. בין השאר הייתי מורה
לחינוך גופני, רכז הספורט במועצה האזורית )עמק
המעיינות, לשעבר בית שאן( וקב“ט המועצה.“
לפני כמה שנים יצא גדי לפנסיה וחזר למסגריה.
”שיפצנו את הציוד וקנינו מכונות חדשות, ומאז אני
כאן, שמונה שעות ביום, בהתנדבות.“
øÌ˘ ‰˘ÂÚ ‰˙‡ ‰Ó ʇ
בעיקר עבודה בשביל מפעל הכבלים של הקיבוץ -
אני אחראי לכל עבודת האחזקה במפעל, ומכין גם
אביזרים לטובת הייצור.
øÂÈ≠Âȉ ÏÚ ‰„·ډ ‰˙ȉ Íȇ
מצד אחד זאת עבודה ככל העבודות - תכנון, חיתוך,
חריטה, כירסום. מצד שני זה באמת משהו שלא
עשיתי מעולם. אייל הביא את הרעיון הכללי ואת
חוקי התחרות. בעוונותי למדתי בעבר שרטוט, אז
שרטטתי את היו-יו, בחרתי את החומרים והתחלתי
לבנות את היו-יו.
ø˯ÙÏ ÏÎÂ˙
היו-יו מורכב משתי צלחות נפרדות, שיושבות
על ציר, עם אפשרות לשנות את המרחק ביניהן -
כדי שיהיה אפשר לערוך נסיונות ולהגיע למרווח
האופטימלי. מרווח קטן מדי ילחץ על החוט, ומרווח
גדול יגרום ליו-יו להסתחרר בציר האופקי ולאבד
המון אנרגיה.
במהלך ההכנות שינינו גם את משקל היו-יו, וקרה גם
שהחוט נקרע. ניסינו הרבה משקלים וחוטים, ובסופו
של דבר חזרנו לחוט הראשון שאייל הביא.
ברור לי שיכולנו להמשיך ולשפר לקראת התחרות
- למשל לחרוט ו“לנקות“ את הריתוכים ולצמצם
את הדפורמציה שהריתוך גורם. אבל אין לזה סוף,
ובשלב מסוים הבנו שהיו-יו מצוין, גם אם הוא לא
מושלם.
øÏÈȇ ÌÚ ‰ÏÂÚÙ‰ ÛÂ˙È˘ ‰È‰ Íȇ
נהדר. זאת היתה חוויה יוצאת מן הכלל. אייל הוא
בחור חכם ונעים הליכות, והרגשתי ממש כאילו הוא
ילד שלי. אמרתי לו כבר בהתחלה: אתה תקבל ממני
כל מה שאתה צריך. אני פנסיונר, שכר לא משלמים
לי, אז אני לא חייב שום דבר לאף אחד. אני לרשותך.
øÈÂÎÈÒ ÌÎÏ ˘È˘ ˙·˘Á
אייל היה אופטימי מהרגע הראשון, ובסוף התהליך
היה לו ברור שהוא עומד לנצח.
ø˙¯Á˙Ï ˙‡·
לא. אייל הזמין אותי אבל אני אמרתי לו: את כל
מה שיכולתי לעשות כבר עשיתי, למה לי לבלבל לך
את המוח?
גדי