מגזין הטכניון | סתיו 2024

6 ימי מלחמה ר יומן מלחמה: הגרסה המצוירת רס"ר (מיל') יפתח מ׳, סטודנט בפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים, הוא לוחם ביחידה מובחרת וצייר מוכשר. יצירותיו מתקופת המילואים בדרום נאספו לתערוכה ס”ר (מיל’) יפתח מ’, סטודנט בפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים, הוא לוחם וקשר ביחידת עילית. כבר בבוקר השבת השחורה הוא נקרא למילואים, ובמוצאי השבת היה בדרכו דרומה עם במרץ, הוא 15- היחידה. כעבור יותר מחמישה חודשים, ב השתחרר. מאז הוא כבר גויס שוב, אבל את התקופה הממושכת ברצועה ובעוטף הוא לא ישכח לעולם. “היינו מעורבים באירועים הכי קשים ומורכבים במלחמה הזאת. היחידה פצועים 175 שלנו הנחיתה חמישים מסוקים, פינתה והביאה יותר מארבעים גופות של לוחמים.” תקופת הלחימה עוררה ביפתח, המצייר מאז גיל חמש, דחף יצירתי עצום לצייר, ולדבריו, “מעולם לא ציירתי באינטנסיביות כזאת ובדרך שמשקפת באופן כל כך עמוק את החוויות וההרגשות שלי. את הציורים בתקופת המלחמה ציירתי בטושים של אדריכלים. התחלתי בציור של חבר שלי בזמן שניגן בפסנתר באור הנר והמשכתי לציורים נוספים, שתיארו בעיקר דברים שראיתי במלחמה. בלי לשים לב הופיעו זיכרונות: הדובי היתום מבארי שרק אלוהים יודע למי הוא שייך, המיגונית של צומת מעון שהסתירה ערימת גופות מחבלים שלא פונו במשך שבוע, מכונית בתעלה, טנק גדול וסימני דריסה, עץ שרוף ועץ שמח.” מהציורים האלה הוצגו לאחרונה בתערוכה “ממציאות 42 לזיכרון” בסינמטק תל אביב, וההכנסות ממכירותיהם הועברו לעמותת “בשביל המחר”, המסייעת ללוחמים שהשתחררו להתמודד עם חוויותיהם. התערוכה הוצגה גם בטכניון בתקופת מושב הקורטוריון, חבר הנאמנים של הטכניון, המשיכה למשכן הכנסת ובהמשך היא צפויה לעלות בוושינגטון. יפתח כתב על התערוכה את הדברים האלה: “יומן המלחמה שלפניכם הוא אישי וקולקטיבי באותה המידה. הוא מספר את הסיפור של הצוות מנקודת מבטי. לציורים בספר אין עיקרון מנחה וקצב קבוע, הם ספונטניים, רגעיים, מתעדים את התקופה הקשה בחיי אבל גם הטובה בחיי, התקופה שבה זכיתי להציל חיים בלי הפסקה לצד אנשים מיוחדים במינם.” ה”בסיס” של הצוות של יפתח היה בקיבוצי העוטף - בתחילה באור הנר ואחר כך בניר עוז. בשעות הפנויות בניר עוז הוא עבד לא רק על הציורים אלא גם על פרויקט הגמר שלו בפקולטה, בהנחיית אדר’ גבי שוורץ ואדר’ ד”ר דקלה יזהר. על התמיכה בו, בעיקר בחודשיים שבין פתיחת הסמסטר עד לשובו מהמילואים, הוא מודה לא רק לשני המנחים אלא לאנשים רבים בפקולטה שתמכו בו ככל האפשר. , גדל באשקלון. הוריו אודי ונגה 30 יפתח, בקרוב בן רופאים וכמותם שתי אחיותיו הגדולות. הוא למד בבית ספר לאומנויות באשקלון והשלים בגרות של חמש יחידות באומנות פלסטית. “שם גיליתי שאני רוצה התחלתי לבנות דגמי 13 להיות אדריכל, וכבר בגיל בתים, כך שהדרך לעולם האדריכלות הייתה טבעית.” התרחש מבצע “עופרת יצוקה”, 14 כשהיה בן גיל החל 17 שבעקבותיו החליט שיהיה לוחם, ובגיל להתאמן לקראת השירות הצבאי. “ידעתי שאני רוצה יחידה מובחרת או לפחות תפקיד של לוחם, ולשמחתי התקבלתי לאחת מיחידות העילית של צה”ל, המשלבת הצלת חיים, התמודדות עם מצבי קיצון והרבה יצירתיות. פגשתי שם אנשים מדהימים שעד היום הם חלק מחיי.” אחרי הצבא הוא התלבט בין בצלאל לטכניון, ובעקבות היום הפתוח בטכניון בחר בפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים. “בנוסף למוניטין של הטכניון, האווירה בקמפוס מצאה חן בעיניי, עם הדשא ליד הפקולטה. בפקולטה עצמה ראיתי את ‘הסדנה של מוטי’, נגריה שהזכירה לי את בית הספר.” יפתח סיים את לימודיו לאחרונה, ובארבע השנים האחרונות הוא גם עובד במשרד אדריכלים. “אני נמצא במקום הנכון מבחינה מקצועית, מקום שמאפשר לי להתפתח ולהמשיך לפתח את התשוקה שלי למקצוע.”