מגזין הטכניון | קיץ 2024

10 הטכניון במלחמה הסטודנטים גל גבעתי, עומר פז וטל מזור נסעו יחד למסיבת נובה ונחלצו תוך שילוב של תבונה ומזל באוקטובר, מעט אחרי חצות, הגיעו 7 - למתחם נובה שלושה סטודנטים מהטכניון - גל גבעתי וטל מזור מהפקולטה למדעי המחשב ע”ש טאוב ועומר פז מהפקולטה להנדסת חשמל ומחשבים ע”ש ויטרבי. “היינו בין מועדי ב’ וחיכינו למסיבה הזאת המון זמן,” אומר טל. “באירועים האלה המיקום מתפרסם רק כמה שעות לפני המסיבה, ואנחנו קיבלנו אותו בשבע בערב. העמסנו ציוד קמפינג ויצאנו מחיפה במכונית של אבא של עומר.” בכניסה למסיבה, לדבריהם, הייתה אבטחה כבדה. הם ישבו קצת בחוץ, דיברו ושתו, ובסביבות השעה בלילה נכנסו פנימה. 3:00 את השעות הספורות שהספיקו להעביר במתחם המסיבה הם תיארו כמהנות במיוחד, בסביבה מלאה בצעירים מלאי שמחת חיים. מטח הטילים תפס אותם בהפתעה גמורה. “זאת הייתה 6:30 של הפצצה מסיבית מהרגע הראשון,” אומר טל. “הבנו שקורה משהו חריג והתקפלנו בלי לארוז את האוהל ואת הציוד.” כשהגיעו לחניון הם תפסו מחסה בין המכוניות והמתינו כחצי שעה להפוגה קלה בירי כדי להיכנס למכונית ולצאת מהמתחם. “אני נהגתי כי הייתי הכי ערני וצלול,” אומר גל. “זה היה שביל עפר עמוס מאוד, פקק אחד ארוך, אבל הצלחנו לצאת ממנו ולהגיע לכביש הראשי, ושם היינו צריכים להחליט אם לפנות צפונה לכיוון בארי או דרומה לכיוון רעים. מאחר שהפקק צפונה היה ארוך, טל הציע שניסע לרעים, המקום הכי קרוב, כי הרגשנו כמו מטרה נייחת ורצינו להגיע כמה שיותר מהר למרחב מוגן. בשלב זה התחלנו לשמוע ירי מקלעים אך עדיין לא הבנו מה קורה סביבנו.” “גם במהלך הנסיעה ירי הרקטות לא הפסיק,” אומר טל. “עכשיו אנחנו יודעים שהפקק צפונה נוצר בגלל מחסום שהקימו המחבלים שירו לכל עבר, ואם היינו פונים צפונה היינו נתקלים בהם והמצב היה אחר לגמרי.” השער של קיבוץ רעים היה פתוח והם נכנסו פנימה בחיפוש אחר מקום מוגן. לרגע הם התלבטו אם להיכנס למיגונית בכניסה לקיבוץ אבל החליטו להמשיך בחיפושים. מאוחר יותר הם גילו כי באותה מיגונית מצאו רבים את מותם. הם חיפשו אחר מקום מוגן להסתתר בו מפני הטילים בין בתי הקיבוץ כשלפתע טלי, תושבת הקיבוץ, שמעה אותם ופתחה את חלון ביתה. “ביקשנו ממנה את המפתח למרחב המוגן סמוך לביתם,” מספר גל. “בעלה, חיים, פתח לנו את בית הכנסת של הקיבוץ, שמשמש גם מרחב מוגן. הוא אפילו השאיר לנו בקבוק מים שיהיה לנו לזמן השהייה שם. תיארנו דקות ונצא לדרכנו.” 20 לעצמנו שזה עניין של לערך הם נכנסו לבית הכנסת בלי לתאר 7:20- ב שעות. “כשנכנסנו 13 לעצמם שייאלצו לשהות שם לבית הכנסת התקבלו ההתראות על חדירת מחבלים לאזור,” מספר עומר. “גם בשלב הזה עדיין לא הבנו את גודל האירוע. כשאומרים חדירת מחבלים אף אחד לא מתאר לעצמו שמדובר בכזה היקף. ציפינו לחמישה, עשרה, עשרים מחבלים. רק כשהתחילו להגיע הסרטונים מהאירועים באזור, והתחלנו לשמוע ירי מסיבי בסמוך אלינו, הבנו ממסיבת האימה - לשירות מילואים ב