מגזין הטכניון | קיץ 2024

11 שמדובר במשהו אחר לגמרי.” הם מיהרו לכבות את האור בבית הכנסת ולאבטח את הדלת ואת החלון. “טל וגל החזיקו את הדלת ואני התכוננתי לזנק על מי שינסה לפתוח את הדלת, במחשבה שאני מצליח לנטרל אותו או הלך עלינו.” לאורך היום שמעו השלושה את המחבלים מפטרלים מחוץ לבית הכנסת. ”בסביבות השעה הם שתו מהכיור שהיה ממש מחוץ לדלת,” 10:00 מתאר טל. “שמענו אותם מדברים ביניהם בערבית, את הצעדים שלהם מבעד לדלת בית הכנסת.” להפתעתם, המחבלים לא ניסו להיכנס לבית הכנסת. לאורך שהותם שם הם ירו פעמים רבות על המבנה, שלמזלםשל הסטודנטים ספג את הכדורים נפלו הרשתות 17:00 בלי שחדרו פנימה. בסביבות הסלולריות, ובמשך כשעתיים הם היו מנותקים מהעולם החיצון, וממילא השתמשו בטלפון אחת לשעה רק כדי לשלוח סימן חיים למשפחה. לאחר שעות שבהן שמעו ירי ופיצוצים ללא הפסק, תוך 13 ידיעה שכל רגע עלול להיות האחרון, הגיעה כיתת הכוננות של הקיבוץ וחילצה אותם לביתם של טלי וחיים. כשנותק איתם הקשר, אבא של גל, מתנדב במשטרה, החליט לרדת דרומה ולהגיע לקיבוץ. כשהצליח להיכנס הם כבר שהו בביתם של טלי וחיים. “הוא העלה לנו את המורל לגמרי,” מספר עומר. “הוא הגיע עם אקדח ויכולנו לעשות איתו משמרות. הרגשנו קצת יותר בטוחים.” לפנות בוקר הגיע כוח “כפיר” שסרק 3:00 בשעה את בתי הקיבוץ, אבל האישור להתפנות הגיע רק בבוקר. 9- ביום ראשון ב “הנסיעה החוצה מהקיבוץ הייתה סוריאליסטית לגמרי,” מספר עומר. “תרמילים על הרצפה, רכבים שרופים, טילי אר.פי.ג׳י על הכביש, גופות מוטלות בצידי הדרך, בתים הרוסים - אזור מלחמה של ממש. גם הרכב שלי חטף רסיס.” של 8 עוד לפני שהספיקו להגיע לביתם הגיעו צווי גל (קצין בגבעתי) ועומר (קצין בהנדסה קרבית). לאחר שחבריו גויסו החליט טל לחתום על טופס ההתנדבות למילואים, וביום ראשון גויס. הוא משרת ביחידת מתאם פעולות הממשלה בשטחים. “בתפקיד שלי אני עוסק בשימור הלגיטימציה הבין- לאומית של צה”ל בלחימה. אני משרת כקצין אוכלוסייה של חטיבה מתמרנת ומתעסק בעיקר באירועים שקשורים למפגשים עם האוכלוסייה העזתית בשדה הקרב.” לדברי עומר, “כרגע אנחנו מתמקדים בלעזור ולתרום למדינה במה שאפשר. אם יש משהו שאני לוקח איתי מהחוויה הזאת זה הערכה מחודשת לחיים. אתה לא יכול שלא להבין כמה החיים שבריריים, ואני מרגיש בר-מזל על כך שאם כבר עברתי את האירוע הזה, אלה האנשים שאיתם הייתי.” חיים וטלי שנה. היא 50 טלי היא ילידת רעים, וחיים גר איתה שם כבר כמעט עבדה עד לאחרונה במזכירות הקיבוץ, והוא החשמלאי של רעים. שתיים מבנותיהם גרות ברעים והשלישית לומדת בבאר שבע. בבית נשארו רק הם והחתולים. “באחת ההפוגות בין המטחים יצאתי החוצה,” מספר חיים, “ופתאום אני רואה אותם. שאלתי אותם: ‘מה אתם עושים כאן?’ והם הסבירו שנמלטו מהמסיבה. נתתי להם מים ושוקולד, ליוויתי אותם למקלט ואמרתי להם לא לפתוח לאף אחד. החלפנו מספרי טלפון כדי שנוכל לתקשר בזמן שהם שם. בבוקר טלי הכינה לכולם שניצלים וביקשתי מהרבש”ץ שלנו להוציא אותם בדרך מילוט. מבחינתי, כל אותן שעות הם היו הילדים שלי.” באוקטובר, עם רוב תושבי הקיבוץ, 7 טלי וחיים פונו בעקבות אירועי למלון באילת. “כשאמרו לנו להתפנות חשבנו על כמה ימים,” אומרת טלי, “אז יצאנו עם מעט תחתונים וגרביים. הימים האלה התארכו לכמה חודשים, ומאילת עברנו לתל אביב, למבנים שחברת הייטק פינתה עבורנו לשנה שלמה.” מימין לשמאל: גל גבעתי, עומר פז וטל מזור נקראו לשירות מילואים בצו שמונה