מגזין הטכניון | קיץ 2024

13 התפתח נמק והקטיעה הייתה הכרחית. “הבנתי שאין ברירה וקיבלתי את זה. קיבלתי גם פרוטזה ונשלחתי לשיקום בבית הלוחם, שם אני עדיין עובד על חיזוק פלג הגוף העליון ומתרגל הליכה.” כיום הוא כבר הולך ללא קביים, ועל פי ההערכות ישוב לתפקוד מלא לגמרי בהמשך תהליך השיקום. על הדרך, בעקבות הפציעה, הוא יצא לארצות הברית במשלחת של עמותת “בלב אחד” המסייעת לחולים, לקשישים ולנזקקים. שם הוא פגש תורמים ורופאים והתוודע לפרוטזה מתקדמת מזו שלו. בהמשך הוא קיבל את הפרוטזה שמשפרת את יכולת ההליכה שלו. בינואר בטכניון הוא 14- את הסמסטר הקודם שהחל ב התחיל מרחוק, ורק לאחרונה חזר ללימודים בקמפוס. “בתחילת הסמסטר הגעתי רק למעבדות, כי זה משהו שאי אפשר לעשות מרחוק וקשה מאוד להשלים. חשוב לי לציין את העזרה העצומה שקיבלתי בפקולטה ממרצים ואנשי מינהל.” יובל אינו חושב שהפציעה תשנה את מסלול חייו. “הגעתי לטכניון ולמסלול הנדסת בניין מתוך אהבה להנדסה ולבנייה. יש לי עוד חמישה סמסטרים, כך שעוד יש זמן להחליט מה אעשה בהמשך.” יאיר טיקוצקי: המסר - טיפול פסיכולוגי , גדל בנהרייה ולמד 25 סרן (במיל’) יאיר טיקוצקי, בן במגמת מחשבים. בתום שירות צבאי בצנחנים ובנח”ל השתחרר בתפקיד סמ”פ ויצא לטיול בחו”ל. בשובו מהטיול החל ללמוד בפקולטה למדעי המחשב ע”ש טאוב. באוקטובר תפסו אותו בדירתו בהכנות למבחנים, 7 אירועי וכבר באותו יום הוא גויס והובהל לימ”ח היחידתי. למוחרת, באוקטובר, הם יצאו לשטחי כינוס ,ובהמשך הצטרף 8 לחברו סרן (מיל’) איתי מזרחי, ונצמד אליו כקצין נוסף בחטיבת צנחנים במילואים. כעבור תקופה בצפון נקראה היחידה דרומה כדי להיערך לכניסה קרקעית לרצועת עזה. נכנסה לחאן יונס ונשארה שם כדי לאבטח את 55 חטיבה ציר הכניסה. “היום הראשון היה מאתגר במיוחד. בזמן שהלכנו בראש הכוח, שעות בודדות אחרי חציית הגבול, נפתחה עלינו אש מחבלים ואיבדנו לוחם בפלוגה. כעבור כמה שבועות, בפעילות לאיתור מנהרות, רגע לפני יציאה מתוכננת להתרעננות בבית, נורה לעברנו טיל נ”ט שהרג במקום לוחם מכוח שהתלווה אלינו. הצלחתי לזהות את מקור הירי ותפסנו מחסה מייד. למרבה המזל הטיל לא התפוצץ וכך ניצלו חיי רבים.” למוחרת יצאה היחידה להתרעננות המתוכננת בבית - בדצמבר, באמצע ריצה וירי על בניין 25- וחזרה לעזה. ב חשוד, נתפסה רגלו של יאיר בגל של אבנים ומתכת והוא קילוגרם. “נפלתי במקום 30 קרס כשעליו ציוד במשקל ולא יכולתי לזוז. בכוחות אחרונים צעקתי לחברים, שחשבו שחטפתי כדור, והם חילצו אותי. בגלל האדרנלין לא חשתי כאב רב והצוות הרפואי חשב שזה נקע, לכן נתנו לי מורפיום ושלחו אותי הביתה. למוחרת כבר נסעתי למיון ושם התברר שזה שבר של הקרסול, ולא פחות בעייתי - רצועות קרועות. כך החל תהליך ממושך של שיקום.” בינואר 14- ואז החל הסמסטר בטכניון. “הסמסטר נדחה ל מתוך התחשבות במילואימניקים, ועדיין לא ידעתי אם אהיה מסוגל ללמוד בקמפוס בשלב כל כך מוקדם בשיקום. לשמחתי הטכניון נרתם לעזרתי. באמצעות דיקנית הסטודנטית מימנו לי מונית מהדירה לטכניון וחזרה. זה היה מאוד משמעותי - לשבת בכיתה, לפגוש את החברים, להרגיש חלק מהסמסטר. בכלל, אני מרגיש שיש המון התחשבות והבנה למצב שלנו, המילואימניקים. מרצים מהקורסים התקשרו לומר לי שיעזרו לי בהתאקלמות. זה מאוד משמח.” אחד המסרים העיקריים של יאיר לשאר המילואימניקים הוא חשיבותו של טיפול פסיכולוגי. “זה מאוד עזר לי, ואני ממליץ לכל מי שהיה במלחמה לממש את האפשרות הזאת. לפעמים הכול נראה בסדר, גם בתחושה של האדם עצמו וגם במה שהוא מקרין, ועדיין יש תהליכים שקורים בפנים. לכן אני חושב שצריך ללכת לטיפול כדי לוודא שאנחנו שומרים על עצמנו.” יובל זרכובסקי