מגזין הטכניון | קיץ 2024

27 ארכיטקטורת הפנים הפרימיטיבית של הגורילה כמפתח להבנת הבעות הפנים האנושיות להסבירן באמצעות הבעות הפנים של בעלי חיים. בשנים האחרונות אומנם התפרסמו מחקרים המבקרים טענות אלה, אולם ניתוחיו היסודיים של דרווין בנוגע להבעות הפנים בבעלי החיים ובאדם ממשיכים לספק בסיס למחקרים מודרניים בתחום. דרווין הוא שהראה כי רבות מפעולות שרירי הפנים אצל ֹת, וכך הסביר מוּלדו האדם ואצל פרימטים אחרים הן מדוע האדם וקרוביו מביעים רגשות דומים בתנועות פנים דומות. להבעות הפנים של האדם, של הפרימטים ושל יונקים אחרים יש קשרים פילוגנטיים ברורים, אולם אין ספק שאצל הפרימטים יש להבעות הפנים חשיבות תקשורתית רבה. באדם יש להבעות אלה גם חלק בתפקוד מיוחד במינו - דיבור. שנה אחרי ספרו של דרווין נכנסו לעובי הקורה 150 שני חוקרים מהפקולטה לרפואה ע”ש רפפורט - ליאת רוטנשטרייך, סטודנטית לרפואה בשנה השישית , וד”ר אסף מרום. השניים MD/PhD במסלול המשולב ערכו מחקר השוואתי הבוחן את ארכיטקטורת הפנים של הגורילה, השימפנזה והאדם המודרני ופרסמו את , פדרציית האגודות FASEB הממצאים בכתב העת של האמריקאיות לביולוגיה ניסויית. תמונות של ממצאי המאמר אף נבחרו לעטר את שער הגיליון של כתב העת. המחקר התמקד במבנה הפנים של האדם ושל קופי העל, השימפנזה והגורילה.  חוקרי הטכניון השוו את מבנה הפנים של הגורילה לזה של בני אדם ושימפנזים, תוך התמקדות בשרירים המפעילים את הפנים ובייחוד את מחציתם התחתונה. במאמרם מראים החוקרים שארכיטקטורת הפנים של הגורילה היא פרימיטיבית ונבדלת מזו של האדם והשימפנזה, החולקים מאפיינים משותפים רבים. מאפיינים מבניים אלה כוללים את המודיולוס ), שאליו מתכנסות אלומות שרירים modiolus ( שונות השולטות בזווית הפה, ואת שריר הפה המעגלי ). כמו כן הראו החוקרים שהמבנה orbicularis oris ( המיקרוסקופי של השרירים המותחים את שפתי הגורילה הוא פרימיטיבי, כלומר משותף לה ולקופים רבים אחרים. מצד אחד, מסבירים החוקרים, המבנים הייחודיים המשותפים לאדם ולשימפנזה עשויים להסביר את היכולות המורכבות של הבעת הפנים במינים אלה. מצד שני, שרירי הפנים של הגורילה פרימיטיביים יותר ודומים לאלה של האורנגוטן, הגיבון, הבבון והמקוק. משמעות הדבר במונחים מקצועיים היא שהאנטומיה שאנו רואים אצל האדם ואצל השימפנזה היא סינאפומורפית - זוהי תכונה ייחודית בקרב הפרימטים המשותפת רק לשני מינים אלה, והיא התפתחה במהלך האבולוציה של ההומינינים. במילים אחרות, מבנים אלה הופיעו באבולוציה של האדם לכל היותר לפני כשישה מיליון שנה, גילו של האב הקדום המשותף לנו ולשימפנזים. ממצאי המחקר מעוררים שאלות חדשות הנוגעות לאבולוציה של תנועות הפנים באדם. שאלות אלה מכוונות את החוקרים ללמוד את תנועות הפנים לא רק מהזווית של מבנה הפנים עצמן, אלא גם של הקשרים הנוירונליים השולטים בתנועות הפנים ומאפשרים אותן. מעבר לערך המדעי של המחקר מציינים החוקרים כי הבנה מעמיקה של הבסיס האנטומי להבעות הפנים חיונית גם לצורך ניתוחים שבהם משחזרים או משקמים את אנטומיית הפנים, במחקר של רשתות אנטומיות לצורך הבנתהקשריםבין מרכיבי הפנים, לניתוחממוחשב של הבעות פנים וכן לצורך השוואה בין הבעות פנים של Facial Action Coding System מינים שונים בעזרת ) - שיטה שפיתח הפסיכולוג האמריקני פול FACS ( .) Ekman אקמן ( החוקרים מודים לצוות הספארי ברמת גן על הסיוע הרב, לד”ר גלעד גולדשטיין ולקרן אור, לטיבור יגר על צילומי הגורילה ליה וליותם גלעדי על האיורים המצוינים. ליאת רוטנשטרייך ד”ר אסף מרום