מגזין הטכניון | קיץ 2024

31 קיץ שעבר נכנסה נבחרת הטכניון בקטרגל-נשים להילוך גבוה בעקבות עלייתה לאליפות אירופה. בסופו של דבר התבטלו התוכניות בגלל המלחמה, אבל המאמנת והשחקניות מאמינות שההזדמנות עוד תשוב. מאמנת הקבוצה היא יסמין עואד, בוגרת הטכניון ומהנדסת קונסטרוקציה בחברת החשמל. היא גדלה בעיר טמרה שבגליל התחתון, שם שיחקה כילדה כדורגל להנאתה. בכיתה י”א התקבלה לתוכנית חילופי תלמידים ויצאה לשנה בארצות הברית. “שם, במסגרת בית הספר, שיחקתי כדורגל לראשונה באופן מסודר, עם מאמן, והתחלתי להבין את המשמעות של משחק בקבוצה ואת מה שזה נותן לשחקנים.” כשהגיעה עואד לטכניון סיפרה לה החונכת שלה שהיא משחקת כדורגל בנבחרת הטכניון - והציעה לה להצטרף. “הצטרפתי ומאז לא עזבתי את הכדורגל. יותר מזה, כשסיימתי בפעם הראשונה תואר ראשון החלטתי להמשיך לעוד תואר - פשוט כי לא רציתי לעזוב את הנבחרת.” מפה לשם השלימה עואד לא פחות מארבעה תארים בטכניון: שלושה תארים ראשונים (הנדסה ביו- רפואית, הנדסה אזרחית וסביבתית, גאודזיה) ותואר שני בתכנון ערים בפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים. בין התארים היא יצאה לקורס מאמנים בווינגייט כדי להביא את הכדורגל לטמרה, מתוך אמונה ש”אנחנו צריכים להחזיר טובה לחברה שבה גדלנו.” הגשמתו של החלום לא הייתה פשוטה. במשך שנתיים היא הפעילה חוג לכדורגל בטמרה, ולאחר מכן, בסיועם של שני שותפים המאמינים כמוה בעוצמתו של כדורגל נשים, הצטרפה למועדון שמשחק בליגה. “זו שנה רביעית שלנו, וכיום ילדות ונשים, מכיתה א’ ועד 150- המועדון מונה כ בוגרות. לאחר שנה בליגה הארצית הוחלט לעלות לליגה הלאומית.” פעילותה במועדון נעשית בהתנדבות מלאה, מתוך רצון לחולל שינוי חברתי באמצעות חינוך וספורט. לאחר שנה של עבודה וסיום לימודי הדרכת כדורגל ביקשה עואד לחזור לשחק בנבחרת הטכניון, אבל הוסבר לה שרק סטודנטים יכולים לשחק. זה היה הרגע שבו נרשמה לתואר השני - ואחרי שנה מונתה למאמנת נבחרת הטכניון. לדברי גאיה לוין, מוותיקות הנבחרת, “ילדות שמשחקות כדורגל אינן מחזה נפוץ בישראל, ואני מאמינה שקבוצות כמו שלנו יכולות לשמש דוגמה לילדות שעשויות ליהנות מכדורגל.” היא עצמה, לדבריה, הייתה ‘טום בוי’. “התאמנתי בג’ודו הרבה שנים ושיחקתי קצת כדורגל, אבל רק בחוג הספורט בטכניון הבנתי שאני טובה בזה והצטרפתי לנבחרת הקטרגל. זה ספורט קבוצתי נהדר, ושינוי בתחום הזה יכול לעשות טוב להמון נערות ונשים. יש מקומות שבהם זה נתפס כספורט שמתאים לנשים לא פחות מאשר לגברים, והייתי רוצה שנצליח לנרמל את זה גם בחברה הישראלית.” לוין, שהשלימה תואר ראשון בפקולטה להנדסה ביו-רפואית וכעת עושה שם את התואר השני, אומרת כי “מעבר להיבט המקצועי יש כאן מפגש מאוד ייחודי ולא רגיל - הרי ביום-יום אין לרובנו מפגש כל כך בלתי אמצעי בין יהודים לערבים, וכאן יש יהודיות וערביות, סטודנטיות מפקולטות . כולנו קבוצה 30 ועד 19- שונות ובגילים שונים מ אחת ולכולנו מחויבות זהה, והפעילות הזאת מוציאה מאיתנו צדדים שלא בהכרח מתגלים בשגרת הלימודים. הקבוצה הזאת מתעלה מעל לכל דעה פוליטית ואמונה, והיא מאחדת אותנו והופכת אותנו לחזקות הרבה יותר ביחד.” לוין מציינת כי אחת משחקניות העבר של הנבחרת היא רחל שטיינשניידר, בוגרת הפקולטה להנדסת אווירונוטיקה וחלל, המשחקת כיום בנבחרת ישראל ושיחקה גם בליגה הצרפתית ובליגה ,21 הדנית. לעולם הכדורגל היא נכנסה רק בגיל ומאז נסקה הקריירה שלה בארץ ובעולם. יסמין עואד סיימה את וינגייט - אבל וינגייט לא עזבה אותה. “באליפויות אס”א, וינגייט היא המתחרה הכי קשוחה שלנו, ועד כה לא הצלחנו לנצח את הנבחרת שלהם. עכשיו, עם האימונים האינטנסיביים לקראת האליפות בצרפת, אני מאמינה שהשיפור יכול להביא לנו ניצחון באליפות האוניברסיטאות בארץ ולהעלות אותנו מהמקום השני למקום הראשון.” אבל השאיפה לנצח אינה חשובה לה כמו הערך העצום שמעניק הכדורגל לשחקניות הנבחרת. “רק כשמשחקים כדורגל אפשר להבין את ההשפעה החיובית שלו. האימונים בקבוצה יוצרים חברה מחוברת יותר, טובה יותר, ובנבחרת הנשים בטכניון אפשר לראות את החיבור הזה היטב - יש בה יהודיות וערביות, דתיות וחילוניות בגילים שונים ועם עמדות פוליטיות שונות. כל ההבדלים האלה נעלמים כשאת נאבקת על המגרש. הכול נהיה פשוט יותר כי אי אפשר לנצח בלי שיתוף פעולה.” ב השתתפות הנבחרת בוטלה בעקבות המלחמה, אבל המאמנת יסמין עואד מאמינה שההזדמנות עוד תשוב