מגזין הטכניון | קיץ 2024

13 תמיד לחשב איפה אני עומד ביחס למי שמדבר איתי. עכשיו אני לא צריך לחשוב על כך כי השתל הוסיף לי אוזן שנייה, אוזן ביונית, וזה שינוי עצום, גם אם הוא אינו מחליף אוזן רגילה.”  לאורך התואר בהנדסת חשמל, והלמידה על עיבוד אותות דיבור, הסיפור האישי שלו דחף אותו לחקור ולהבין יותר את עולמם של כבדי השמיעה באשר הם. כך נולד בסוף התואר פרויקט מיוחד בחקר שמיעה מרחבית בהנחייתו של פרופ’ יוסי אטיאס, בשיתוף פעולה בין הטכניון לאוניברסיטת חיפה. במסגרת המחקר העמיק אלון את היכרותו עם מוגבלות השמיעה שאיתה הוא מתמודד מילדות. “המשכתי לפעול מתוך רצון לנרמל את תחושותיהם של לקויי שמיעה כך שיוכלו להשתלב בחברה ללא הקשיים שחוויתי.”  , Biosense Webster החברה שבה אלון עובד, אינה עוסקת בתחום השמיעה, אך גם היא פועלת לשיפור איכות החיים של בני אדם באשר הם. בחברה מתמקדים במיפוי תלת-ממדי של הלב לטובת טיפול בהפרעות קצב. בכך ממשיך אלון לחבר את העולם הטכנולוגי של הנדסת החשמל והמחשבים עם העולם הרפואי. אם לא די בכך, במסגרת לימודיו בטכניון השתתף , עם פרויקט הקשור גם BrainTech אלון בהאקתון הוא להקלת חייהם של לקויי שמיעה. הוא וצוותו בנו משחק אינטראקטיבי ללימוד שפת הסימנים, המבוסס על מצלמת עומק המזהה את מפרקי הידיים של המשתמש. הפרויקט זכה במקום הראשון בהאקתון. אלון מספר שבעזרת המשחק ניתן ללמד אנשים ללא לקות שמיעה כיצד לתקשר עם בעלי הלקות ולקבלם בחברה בצורה מיטיבה.  “למרות הקושי שליקוי שמיעה מביא עימו, אני מאמין שהוא מייצר גם חוסן נפשי המאפשר להצליח גם כשקשה. יש מצב שמישהו אמר לי שלא כדאי להתנדב לצבא או ללכת לטכניון, שיהיה לי קשה מדי להצליח - ואני לא שמעתי.” לתמיכה המשפחתית היה לדבריו תפקיד מכריע. “ילד חירש או כבד שמיעה צריך יותר עזרה כדי להדביק את הפער השפתי ולהשתלב. בעזרת טיפול אינטנסיבי עם קלינאית תקשורת והמון אימוני שמיעה הצלחתי להשתלב בחינוך רגיל במקום חינוך מיוחד. לשמחתי, גם בטכניון קיבלתי סיוע משמעותי מהיחידה לקידום סטודנטים. דליה פלד, סיגל בלום וגיל ברקוביץ’ ליווי אותי ועזרו לי בהיבטים רבים. באותה נשימה אני גם רוצה להודות לדנית כהן מהפקולטה על עזרתה. בכללי, אני מעיד לטובה שמאז שהתחלתי ללמוד פה הטכניון השתפר רבות בסיוע לסטודנטים הנזקקים לכך. אגדיל ואומר שגם למדתי המון דברים שלא ידעתי קודם על נגישות.”  אלון מסביר כי בנוסף לחשיבות של תמיכה ארגונית מותאמת נדרש גם שיתוף פעולה מצד הסטודנטים. “הם שקובעים בשטח מה יקרה. הפקולטה יכולה להקצות מקומות שמורים לאנשים עם מוגבלויות, אך אלה עלולים להיתפס על ידי סטודנטים רגילים. מצבים כאלה לימדו אותי שאני חייב להיות תמיד אקטיבי. פניתי לפקולטה ולקידום סטודנטים והדגשתי את הצרכים המיוחדים שלי ושל רבים נוספים, ולא ויתרתי. פעם חשבתי שאני רוצה לקבל יחס שווה כמו שכולם מקבלים, אבל למדתי להשלים עם זה שבעקבות הלקות שלי אני זקוק ליחס אחר.”  בחודשים האחרונים התנדב אלון לכמה יוזמות: העברת שיעורים מקוונים לתלמידים במסגרת “למען התלמידים”, מפגשי “מובילים תקווה״ - קבוצת המייקרים של אינטל, הסעת חבילות לחיילים ועוד. נגישות היא עולם ומלואו, וכמו שאלון ציין קודם, אפילו בעלי המוגבלויות אינם מבינים אותה מספיק. “המודעות החברתית למגבלות של אנשים היא כמו שריר הדורש אימון, או להבה שאין לכבותה. אנשים חיים את חייהם ולא תמיד קשובים לצרכים של אחרים, ועל אחת כמה וכמה אחרים בעלי לקות. מסיבה זו בדיוק צריך לדעת לבקש ולהזכיר. בסופו של דבר אני לא רואה את עצמי כפעיל זכויות אלא כסטודנט מהשורה שלא נותן למגבלה שלי להגדיר אותי, ומקווה שכך ירגישו סטודנטים נוספים עם מוגבלות.”  בסופו של דבר, הוא מסכם, “המסר שלי הוא שמי ששואף לפרוץ את מגבלותיו צריך קודם להכיר לעומק את הגבולות שלו, לזכור שזה בסדר לבקש עזרה, ולדעת שאפשר להצליח לא פחות מאחרים.” אלון ברש, שנולד עם לקות שמיעה, סיים לאחרונה את התואר הראשון בפקולטה להנדסת חשמל ומחשבים ע”ש ויטרבי - וממשיך לתואר שני באותה פקולטה 3