40
היה זה יום חם בתעלת סואץ, בסוף שנת
3791. הדי הקרבות של מלחמת יום
הכיפורים שככו, אך הכוחות הישראלים
והמצרים היו ערוכים זה מול זה, בדריכות
רבה. "אבי, יש לך אורח," נשמעה לפתע
קריאת אחד החיילים. קצין ההנדסה הצעיר,
אבי נאור, סטודנט למדעי המחשב בטכניון,
הרים עיניו בהפתעה. מולו עמד הדיקן שלו,
פרופסור אברשה גינצבורג. מסתבר שהוא
ביקר כל אחד ואחד מהסטודנטים המגויסים
שלו.
ילד טוב טבעון
אבי נאור, מיזמי ההיי-טק הבולטים של
ישראל וכיום יזם חברתי מוביל, מספר זאת
בהתרגשות. הוא חושב שהסיפור המיוחד
הזה מסמל את היחסים ששררו במחזור
הראשון של הפקולטה למדעי המחשב
בטכניון. השתתפו בו 51 צעירות וצעירים,
רבים מהם קצינים במילואים. אבי, "ילד טוב
טבעון," שתמיד אהב מתמטיקה ופיסיקה
וגם מחשבים )"אז קראו לזה איי.בי.אם"(,
השתחרר משירותו בצה"ל ומיד החל ללמוד
באותו מחזור. בשבוע שבו נבחן והתקבל
לטכניון הספיק גם להתחתן. הוא התפרנס
מהוראה בבית ספר ערב, הכין תלמידים
לבחינות הבגרות, היה מאושר בהצלחתם
והיה בטוח שבעתיד יהיה מורה.
את שנת לימודיו הראשונה בטכניון הוא
זוכר כקשה מאוד. "אחרי ארבע שנים בצבא,
עבר זמן עד שהבנתי במה מדובר בכלל,"
הוא מספר. "אבל היינו קבוצה קטנה,
אינטימית ומגובשת. יצאנו לצעדות ולטיולים
ביחד, עזרנו אחד לשני, עברנו את זה ביחד.
איפשרו לנו להשפיע, לעצב את הפקולטה
)אז קראו לזה חוג(. היינו שותפים."
אין פלא שבתום לימודיהם הקים גרעין
הקבוצה הזו יישוב בגליל, "יעד" שמו. אבי
היה אחד המייסדים, שהקימו גם חברה בשם
"מיעד". בהמשך עברה משפחת נאור לתל
אביב, ואבי עבד בחברת "תדיראן" כאיש
תוכנה. "עשינו פרויקט בשביל הדואר,
למודיעין 441," הוא נזכר. "שם הבנו שיש
פוטנציאל לייצוא תוכנה. מכרנו את התוכנה
לדואר, לתורכיה ולפינלנד. ואז בועז דותן
עבר לחברת דפי זהב והביא אותי לשם.
התחלנו לפתח מערכת לניהול כולל של
חברת דפי זהב. היה שם מיני-מחשב, והכול
נוהל על ידו. גודל הדיסק שלו היה עשירית
ממה שיש לי היום בטלפון הסלולרי. היינו
הראשונים בעולם ששמנו מערכת כזו על
מחשב."
קנתה את התוכנה, וכך נוצר
ITT
חברת
הבסיס לתוכנית העסקית של החבורה
הצעירה – הם התאימו לחברה את התוכנה,
התקינו אותה, אימנו את אנשי החברה ונתנו
לה שירות. "הוכחנו לעצמנו שאנו יכולים
למכור תוכנה לעולם," אומר אבי. בשנת
האמריקנית לכמה
BELL
4891 פורקה חברת
, הותר
AT&T
חברות אזוריות. לאחת מהן,
לעסוק רק בשיחות בינלאומיות והיא היתה
זקוקה נואשות למערכת שתנהל את "דפי
זהב" שלהם. חברת אמדוקס הישראלית
ענתה על הצורך הזה. המרכז שלה היה בסנט
לואיס, מיזורי. כעבור כעשור שנים התפתחה
תחרות עזה בשוק התקשורת, שכלל את
חברות הטלפון הקווי והטלפון הסלולרי
ומאוחר יותר גם חברות הכבלים, והתעורר
צורך עז במערכת "בילינג" שתתמודד
בהצלחה עם כל חבילות השירות שהחברות
הציעו, כדי להתמודד בשוק התחרותי. חברת
אמדוקס נסקה, וכל השאר הסטוריה.
בשנת 2002 הוא עזב את אמדוקס והתמסר
לתרומה לקהילה. "אני לא פילנתרופ. אני
יזם חברתי." והיזמות החברתית שלו עושה
פלאים, כמו היזמות העסקית. הכול יודעים
על פעילותה של עמותת "אור ירוק" שהקים,
למלחמה בתאונות דרכים, בעקבות מותו
הטרגי של בנו רן בתאונת דרכים. פחות ידוע
התחום הבא של פעילותו החברתית:
"בשנת 0002 נולד לנו איל, ולקראת הברית
החלטנו לפנות לאורחינו ולבקש שבמקום
להביא לנו מתנות, שאיל ממש לא זקוק להן,
אנו נכוון אותם למטרות טובות," מספר אבי.
הוא זכר היטב מתקופת ילדותו את כפר
הנוער "רמת הדסה" בטבעון, והפרויקט
הראשון שנולד מהברית של איל היה שיפוץ
המקלחות והשירותים במקום. מנהל הכפר
בא אל אבי במבוכה. הוא לא ידע היכן להציב
את שלט התורם במקרה זה. אבי צחק. "אנחנו
לא זקוקים לשלטים," אמר למנהל.
אבי ואתי אשתו הקימו בכפר גם בית ספר
תיכון. "09 אחוזים מהילדים כבר התגייסו
לשירות משמעותי בצה"ל, %34 קיבלו תעודת
בגרות מלאה," אומר אבי. "הוכחנו שאסור
לוותר על אף ילד, שאפשר לגדל ילדים אשר
יכולים להשתלב בחברה כאנשים מועילים.
החזרנו להם את החלום. הם כמו הילדים
שלנו."
במסגרת הפעילות של "אור ירוק" מצליחים
ילדי רמת הדסה גם לקבל רשיון נהיגה,
ומתנדבים מהקהילה משמשים להם כמלווים
בוגרים, לאחר קבלת הרישיון.
לא במקום המדינה
לדברי נאור "היזמות החברתית לא יכולה
להיכנס לנעליה של המדינה והיא גם לא
אמורה לעשות זאת. אנחנו אכן גמישים יותר
וקלים יותר בהנעת דברים, אבל הממשלה
צריכה להמשיך את מה שאנחנו התחלנו.
אני תוקף ומגן כאן בעת ובעונה אחת.
המדינה לא יכולה להיכנס לכל הפרויקטים."
כך הדבר גם בפעילות "אור ירוק". נציג של
העמותה מבקר אצל כל נהג חדש. הוא מגיע
עם ערכה מסודרת, יושב עם הנהג הצעיר
ועם הוריו, מדבר על הזהירות בדרכים וזוכה
להקשבה ולשיתוף פעולה מלא. פעילות זו
הפחיתה בעשרים אחוזים את תאונות
הדרכים בקרב הצעירים. "אור ירוק" רצתה
שהמדינה תיקח לידיה את הליווי הזה,
שנקרא "אור ירוק לחיים" - עד כה ללא
הצלחה. "אני לא ביל גייטס," אומר אבי. "לא
אוכל לעשות זאת לנצח."
בטכניון הוא הקים את מרכז רן נאור לחקר
הבטיחות בדרכים. תרומתו הראשונה לטכניון
היתה עוד במסגרת חברת אמדוקס,
ואשתקד קיבל מהטכניון תואר דוקטור לשם
כבוד. בטקס החגיגי אמר אבי, בין השאר:
"אני שמח שיש לי הכוח והיכולת להרחיב
את הפעילות שלי ושל משפחתי מעבר
לקשר האישי שלנו עם נושא תאונות
הדרכים. בני, רן, נהרג בתאונת דרכים ועל
שמו נקראת עמותת אורן הפעילה בתחומים
החברתיים ובעיקר - בחינוך של ילדים ונוער
בסיכון. אני בטוח שרן היה גאה בכך."
ובהצביעו לעבר הבניין שבו שוכנת היום
הפקולטה למדעי המחשב הוסיף: "כאן
התחנכתי וקיבלתי את היסודות שאיפשרו
לי להפוך לחלק מהחברה שהיא יצואנית
התוכנה הגדולה בישראל. אני מבקש להביע
את תודתי העמוקה לטכניון, המוסד המכובד
הזה, שבו אני רואה את ביתי הרוחני."
א ב י נ א ו ר - מ י ז מ ו ת ע ס ק י ת ל י ז מ ו ת ח ב ר ת י ת
א ב י נ א ו ר , ב ו ג ר ה פ ק ו ל טה ל מ ד ע י המחשב ,
א י נ ו חד ל ל י ז ו ם פר ו י קט י ם קה י לת י י ם , ח י נ ו כ י י ם ,
ב ט י ח ו ת י י ם ו אח ר י ם
דמ ו ת ו
של י ד י ד
47,40,41,42,43,44,45,46 29,30,31,32,33,34,35,36,37,38,...1