45 / 51
45
בטכניון, על מצבה של הרפואה בישראל ועל השינוי שחוללה בה הולדת בתה יסמין
את הגמישות הזו היא משדרת גם לנשים שהיא מטפלת בהן. “יש כאלה שמגיעות עם תוכנית-לידה קשיחה
וברורה ויוצאות בהצהרות נחושות - ‘בלי אפידורל! בלי זריקות! לידה טבעית!’ - שעלולות להוביל לאכזבה
במקרים כמו מצוקה עוברית או ניתוח קיסרי בהול. אז אני לא מתווכחת איתן ובטח לא שופטת, אלא
מנסה להיכנס לראש שלהן ולהסביר להם את האפשרויות הקיימות ואת ההיגיון העומד מאחורי ההחלטות
הרפואיות. בסופו של דבר, אסור לשכוח שהמטרה היא אמא בריאה ותינוק בריא.”
. לבתם, שנולדה כמה שעות אחרי הצפייה ב”יסמין הכחולה”, הם קראו יסמין. “היא שינתה
אירוע משנה-חיים
את חיי. כאמור, ליוויתי המון לידות אבל לידה של תינוקת משלך היא אירוע משנה-חיים. כמו כל האמהות אני
מתרגשת מכל רגע, מכל התפתחות - אפילו משטויות כמו עלייה במידה של החיתולים.”
החיים השתנו כמובן גם ברמה הפרקטית. “אנחנו שני רופאים שעובדים בטירוף. אני עובדת בתורנויות של
62 שעות לפחות - יש שבע כאלה בחודש, ורק לעתים רחוקות אפשר לתפוס שם שעה-שעתיים שינה - וגם
בעלי רופא, ופתאום יש לנו ילדה לגדל. אני אוהבת לבלות - סלסה, שחייה, סרטים, תיאטרון - אבל מבינה
שחייבים להוריד את הקצב.” למען הסר ספק, ברור לה שלידתה של יסמין היתה הדבר הנכון. “אני אומרת
לעצמי ש’החיים הטובים’ הלכו, אבל במקומם באו חיים הרבה יותר טובים.” בתוך כך היא לומדת להעריך
את ההורים שלה, שגידלו אותה ואת אחיה בהשקעה גדולה כל כך. אביה, הבכור מתוך עשרה אחים ואחיות,
נאלץ לעזוב את הלימודים בכיתה י’ ולטפל במשפחתו. אמה, שילדה בגיל צעיר (22), דחתה את הלימודים
האקדמיים לגיל 83, ורק לאחר מכן סיימה תואר ראשון ושני תארים שניים בהצטיינות.
. ד”ר עלי-סאלח מודעת היטב ליחסים הלא-פשוטים הקיימים כיום בין המערכת הרפואית
רפואה מתגוננת
ל”לקוחותיה”, ולמגמות מדאיגות כגון אינפלציה בתביעות-רשלנות. “ברוב המקרים מגלים בסוף שהצוות
פעל כראוי, ובכל זאת השופטים נוטים לצד המטופלים ומשפחותיהם. במצב הזה הרפואה נאלצת להתגונן,
וכתוצאה מכך נאלצים הצוותים הרפואיים להשקיע המון בתיעוד, בניירת ובכל הדברים שאינם הרפואה
עצמה.”
. תחום הגינקולוגיה נשלט בידי רופאים-גברים, והיא אינה מתעלמת מכך. “יש כמובן המון
דוקטור, אחות
מקשה מאוד.
ל בָּך
גינקולוגים מצוינים, אבל מדובר בסיטואציה אינטימית מאוד. העובדה שגבר מטפ
הגינקולוגיה, כמו רוב המקצועות הכירורגיים, נמצאת בידיים גבריות וגם אם יש לזה הסברים מסוימים (כוח
פיזי, למשל), אין לי ספק שרוב הנשים יעדיפו רופאה גינקולוגית. אבל בשביל זה גם הציבור צריך לעבור
תהליך - כי הרבה מטופלים ומטופלות עדיין מצפים שהרופא יהיה גבר. לרופא הם קוראים ‘דוקטור’ ולרופאה
‘אחות’. אני מקווה שאני, כגינקולוגית, מהווה חלק משינוי המגמה.”