Page 40 - מגזין הטכניון | אביב 2006

¥∞
אווירת המבואה של בניין פישבך כמעט שלא השתנתה בעשרות השנים
שחלפו מאז הקמתו. העצים בחזית גבהו מעט, האיור המפורסם נצבע
מחדש, ואילו הקירות והחזות הייחודית של בניין האבן נותרו יפים כשהיו.
במבואה התקבצו אט אט עשרות בוגריה של כיתה אחת, בוגרי שנת
6691 בפקולטה להנדסת חשמל, שהוזמנו עם בנות זוגם לפגישת מחזור,
04 שנה ממועד סיום לימודיהם. לרגע צפו שוב הסיפורים, החוויות,
המרצים הקשוחים ותנאי הסף המחמירים של המעבר משנה לשנה.
באוויר עמד ריח עז ונעים של גרניום ריחני.
מהרזומה האישי של רוב הנוכחים - גברים, רובם בשיער מכסיף בשנות
השישים לחייהם - ניתן היה לטעות ולחשוב שמדובר בכנס מקצועי של
בכירי ההיי-טק. היו שם ראש תוכנית החלל במשרד הביטחון, חיים אשד;
נשיא קבוצת רד-בינת יהודה זיסאפל; מנכ"ל ויזר ונצ'רס גיל וייזר; המנכ"ל
והבעלים של גמאטרוניק יוסף גורן; ורבים נוספים, המחזיקים בתפקידי
מפתח בחברות עתירות ידע בארץ ובחו"ל, באקדמיה, בתעשייה האווירית
וברפא"ל.
"לפני שבוע קיבלתי שיחת טלפון מלאה שטיינמן, הממונה על הקשר
עם בוגרי הטכניון, שהודיעה לי שאני אנחה את הכנס," סיפר וייזר בפתח
דבריו, "זה נפל עלי בהפתעה. נזכרתי בדן לביא שהנחה את הכנס לפני
עשר שנים ולא נתנו לו זמן אפילו לאכול. כששמעתי שאנחנו נפגשים
בחדר 343, ניסיתי לדמיין כיצד יהיה זה לשבת בשורות הראשונות
)כסטודנט תמיד התמקמתי מאחור...(.
"כסטודנט אני הייתי חנון )הכוונה לנעבעך ולא למחונן(. הזיכרון החזק
שלי מהחדר הזה הוא מחבורת הסטודנטים שנהגו לשחק ברידג' בימי
שני ושלישי. הם היו מגיעים לפה לאחר מרתונים ליליים של ברידג'
ונרדמים על השולחנות. המרצים היו זורקים אותם דרך קבע מההרצאות."
וייזר, המרכז כיום פעילות של מספר חברות היי-טק בארץ ובעולם ומכהן
כחבר דירקטוריון הבורסה בתל אביב, הספיק מאז לימודיו לעמוד בראש
ישראל, דיגיטל ופיברוניקס. את עברו בטכניון הוא מתאר כ"תלמיד HP
בינוני שלא עורר גלים מיוחדים ולא בלבל למרצים את הראש. היינו
קבוצה שקטה של סטודנטים שעברה שנתיים ראשונות של טירונות
לשמה. עם בוחן קשה כל שבוע ובלי זמן להשתוללות, או להתפרקות
כלשהי.
"הגעתי ללימודים בכדי להפוך למהנדס חשמל. כלל לא האמנתי שאתקבל
ללימודים. באותה תקופה אי אפשר היה לדבר עם המרצים. את התואר
השני עשיתי באוניברסיטת מינסוטה. הופתעתי מאוד מכך שניתן בכלל
לפנות למרצה, לדבר אתו, או לערער על ציון."
גם זיסאפל זוכר היטב את האווירה של אותם ימים. "בטכניון היתה
משמעת ברזל", הוא נזכר, "פרופסור מג'ר, למשל, היה יכול להעיר לתלמיד
באמצע שיעור, 'אני מצלם אותך' והתלמיד היה קופא, בידיעה שהזכרון
הזה עלול לעלות לו בעתידו. תנאי המעבר משנה לשנה היו קשוחים
·¯˜·†Ï˜†≠†ÌÈÂÓȇ·†‰˘˜
¯‡Ùφ‰È‰†ÏÂÎȆÏÓ˘Á†˙Ò„‰Ï†‰ËϘٷ†±π∂∂†Ï˘†¯ÂÊÁÓ‰†È¯‚·†˘‚ÙÓ
·Âˉ†ÌÚˉ†ÏÚ†† ††˜Ë≠Èȉ‰†˙ÈÈ˘Ú˙†È¯Èη†Ï˘†ÈÚˆ˜Ó†ÒΆÏÎ
˜ÂÁÓφ‰ÓÈȇ˘†˙„„·†‰„˜†¨Ïʯ·†˙ÚÓ˘ÓÓ†¯˙Â˘
ÌÏÂÚ·†È˘‰†Ô˜ÈÏÈÒ‰†˜ÓÚ†˙ÁÓˆ‰Ï†Ú˜¯‰Â†ÌÈ„ÂÓÈφ˙˘
מאוד. הנקודה שהפרידה בין 55 ל-65, היתה המרחק האכזרי של סף
המעבר לשנה הבאה. ציון של 55 במקצוע אחד בלבד - והיית נאלץ לחזור
שוב על הלימודים של שנה שלמה. לא היה ערעור על התוצאות.
"אני הייתי תלמיד בינוני פלוס. הציון הכללי שלי היה 3 מתוך 4. ציון של
2.2 נחשב למקבילה של 57. אבל בעיני זה לא היה מקצוע כזה או אחר
שעשו את הטכניון למוסד שהוא הבסיס להצלחה. ההתייחסות הכוללת,
הדרך שבה נדרשנו להתמודד והתרבות המקצועית, הם שעשו את ההבדל.
בהסתכלות לאחור, הטכניון היה התקופה היפה ביותר בחיי. זה כמו
קל בקרב'. ללימודים פה יש תרומה - הסיסמה של צה"ל, 'קשה באימונים
חשובה מאוד לקריירה. אחרי הטכניון, הרבה דברים נראו קלים יותר
לביצוע."
התפוח של זיסאפל, אגב, לא נפל רחוק מהעץ. בתו, כרמי זיסאפל, היא
מהנדסת חשמל בוגרת הפקולטה. אביה גאה בהופעתה הסוחפת כחברה
בלהקת המחול ורטיגו, שזכתה בפרס שרת החינוך והתרבות לשנת 5002.
"את רוב זמנה כרמי מעדיפה להקדיש לריקוד," סיפר האב בעיניים נוצצות.
מימין: פרופסור יצחק אפלויג, יהודה זיסאפל וגיל וייזר