Page 46 - מגזין הטכניון | קיץ 2005

¥∂
בשנת 2291 נאלצו הוריה של יונה אושפיז לברוח מיקתרינסלב )ברית
המועצות(, כשרק בגדיהם עליהם. מטופלים בשלושה ילדים, נטשו הכל
מאחוריהם ועלו על הרכבת. תמונת הכלבלב שלהם, רץ אחרי הרכבת,
ליוותה אותם. כפליט בביאליסטוק, שם נולדה יונה, הצליח אב המשפחה,
אהרון שמאי )קוברינסקי(, לשקם עצמו בתוך שנתיים, ולעלות לארץ
כשבכיסו סכום נאה של 005 לירות שטרלינג.
המשפחה כולה התגוררה בחדר בדירתו של שרברב בשם ברומברג, ברחוב
מרמורק בתל אביב. בחדר נוסף גרה משפחה אחרת ובחדר השלישי -
משפחתו של בעל הבית. בבית הזה למדה יונה, הבת הקטנה, נחישות
מהי.
היא זוכרת ילדות תל אביבית יפה, בבית קטן עם חצר גדולה, ליד כרם
שהיום הוא שדרות בן ציון, וחולות עד רחוב שנקין, אופנים בצד לימודי
צרפתית, פסנתר, ריקודי בלט ואוטובוס בקו מספר 2. כשמלאו לה 81
תפרו לה שמלת נשף יפה וכל המשפחה הלכה לנשף התרמה לאגודת
יתומים. שם פגשה יונה את יונה אושפיז ובשנת 2491 הם נישאו. היום,
כמעט שבעה עשורים מאוחר יותר, היא חושבת שמשפחתה טמנה לה
מלכודת, והיא מודה להוריה, אם נכון חשדה, על בן הזוג הנפלא שלה
לחיים. נולדו להם שני ילדים, ארנה ואילון, והיום יש ליונה אושפיז ארבעה
נכדים ונינה אחת.
בעלה, יונה אושפיז, פגש בארץ מהנדס חשמל בשם טשרניחוב, שהיה
לו בית מלאכה לתיקון מנועים. הם הקימו שותפות, אבל אחרי שנה יונה
אושפיז רצה גם לייצר מנועים ולא רק לתקנם, ושני השותפים נפרדו
בידידות שנמשכה אחר כך שנים רבות.
יונה אושפיז היה הראשון בארץ שייצר מנועים חשמליים. במרוצת הזמן
קמו מתחרים. כשהם נסגרו אמרה יונה אושפיז שחבל הדבר, כי לא טוב
להיות מונופול. בשנת 0591 קיבל יונה בעלה התקף לב קשה, שהה בבית
Ô Â È  Î Ë ‰ † Ô Ú Ó Ï † Ï ‡ ¯ ˘ È · † Ô Â È  Î Ë ‰ † È ˘ ¯ Â „ † ˙ „ Â ‚ ‡
‰„È„È†Ï˘†‰˙ÂÓ„
חודשים ארוכים בעוד יונה מטפלת בו ומקשרת בינו לבין המפעל המצליח.
הייתה זו תקופת הצנע, ויונה התעסקה רבות בניירת, בפיקוח הממשלתי,
בבנקים. היא למדה והכירה את חומרי הגלם ותהליכי הייצור.
02 שנים מאוחר יותר, במלון בבריסל, קיבל יונה אושפיז התקף שני.
חמישה חודשים הוא שכב בביתו, במהלכם התעקש והצליח להשתתף
בחתונת בנו אילון. בתקופה זו גם הפסיד המפעל במכרז חשוב. המתחרה
הזוכה לא הצליח לספק את הסחורה ולעמוד ברמת האיכות הנדרשת ,
ויונה הורתה לספק אותה במחירי המכרז. "אבל למה, יונה"? שאלו בכירי
עובדיה. "אנחנו מוכרים להם מנועים בודדים, מדוע לא למכור אותם
במחירים ריאליים יותר"?
המהנדס של הקונים בא למשפחת אושפיז הביתה. "תקבל מאיתנו את
כל העזרה", הבטיח לו יונה אושפיז בקול חלוש. המהנדס יצא מבית
אושפיז ודמעות בעיניו. "כך בעלי לימדני", אומרת היום יונה אושפיז.
"כשהלקוח בבעיה – עלינו לעזור לו".
יונה אושפיז הלך לעולמו בטרם עת. באוקטובר 0791 נפטר
התעשיין-החלוץ, והותיר אחריו מפעל מצליח ואשה שנטלה על עצמה
את העול ללא כל היסוס, זוכרת דברים רבים שלמדה מבעלה האהוב,
כמו המשפט הבא: "אם מאחרים באספקה – הלקוח כועס. אבל אם
המנוע אינו טוב, הלקוח ישכח שהוא סופק בזמן".
יונה נכנסה לניהול מפעל עתיר טכנולוגיה, בלי רקע הנדסי, אבל עם
הרבה חוכמת חיים, ניסיון עשיר של עבודה במחיצת בעלה המנוח וגישה
ייחודית, אנושית וחמה ללקוח ולעובד. המפעל המשיך לשגשג תחת
הנהגתה והיא הייתה לאחת התעשייניות הבולטות והמיוחדות בישראל.
בשנת 7791 טילפן אליה משה שמיר ז"ל, אז נשיא "ווישי ישראל", והודיע
לה: "יונה, את מקבלת את פרס התעשייה". זו הייתה הפעם הראשונה
בארץ שאשה קיבלה את הפרס היוקרתי. אחר כך היא הדליקה משואה
ביום העצמאות ולאחרונה קיבלה אות הוקרה על מפעל חיים בתחום
הנדסת חשמל, על ש"ידעה להמשיך, להרחיב ולפתח את מפעל מנועי
החשמל שיזם והקים בעלה המנוח, המהנדס יונה אושפיז ז"ל, והצעידה
אותו להישגים רבי משמעות".
בשנת 4991 קיבלה יונה אושפיז תואר עמית כבוד של הטכניון. "למרות
שלא רכשה השכלה הנדסית, קיבלה על עצמה לאחר פטירת בעלה לנהל
את מפעל המנועים שהוקם על ידו לפני למעלה מ-05 שנה", נאמר
בהחלטת הטכניון. "ביד נחושה, בתושיה ובתבונה נווטה וקידמה את
המפעל למקומו הבכיר והחשוב".
יונה אושפיז היתה שנים רבות חברה בנשיאות התאחדות התעשיינים.
לאחר פטירת בעלה היא פנתה לאחיה הנערץ, האלוף אפרים בן ארצי,
ושאלה לדעתו על דרך נאותה להנציח את יונה אושפיז ז"ל. "קרן מלגות
בטכניון", השיב אפרים מייד. הוא היה בעבר יו"ר אגודת דורשי הטכניון.
כך נוצר הקשר החם ורב השנים בין יונה אושפיז לבין הטכניון.
"התעשייה היא עולם של גברים", מחייכת יונה אושפיז. "אבל כל העולם
הוא עולם של גברים. אני מרגישה טוב בעולם הזה. בהתאחדות התעשיינים,
ויש שם כבר פורום של מנהלות בתעשייה, עם המון צעירות ואווירה
מחממת לב. אני אומרת שיש לממש את הפוטנציאל הגלום בנשים,
בשום פנים ואופן לא לנצל אותו".
יונה אושפיז, ממשיכה להחזיק את הרסן במפעל ההסטורי שהקים בעלה.
"מפעל צריך לחלוחית של נשמה", היא אומרת. "תעשייה זו חדוות יצירה,
חדוות עשייה. אני נהנית מכל רגע בתעשייה, גם מהרגעים הקשים. זו
ההנאה שביצירה".
øÊÈÙ˘Â‡†‰ÂȆ¨Í˙¯ËӆȉÓÂ
"שלעובדים שלי תהיה תמיד פרנסה", היא משיבה ללא היסוס.
"זו המשפחה שלי".
¨ÊÈÙ˘Â‡†‰ÂȆ˙¯Ó‡†¨¢‰¯ÈˆÈ†˙„Á†Âʆ‰ÈÈ˘Ú˙¢
ÔÂÈÎˉ†Ï˘†˙Ó‡†˙„ȄȆ¨¯È„†ÔÊÓ†˙ÈÈÈ˘Ú˙
‰È„Ȇ˙ÂÙη†ÏÓ˘Á