חגי תשרי תשע"ה ספטמבר-אוקטובר 4102
88
בנימה אישית... המשך מעמ' 68
הם התגלו כתותחים! ישר קלטו, מדהים
לא קרה לי כזה דבר שבפעם הראשונה
יקלטו, כנראה שהם אנשי דרבוקות
או משהו כזה כי לא היתה להם בעיה
לתופף על הגוף ושוב אני חלמתי בהקיץ
שזה העומדים החדשים המתנדבים של
גלגלדאנס... (-:
רק אסיר אחד מוזר היה עם מעיל על
הראש, כשהתקרבתי אמר לי בלחישה
"אני חולה" איחלתי לו רפואה שלימה
ואז השמעתי מוסיקה התחלנו בתיגוף
והאמת? זה היה ממש מדהים! הם נהנו,
הסוהרים נהנו, החבר'ס שלי עזרו ואלו
היו 4 דקות מופלאות בעיני.
אמרו לנו תודה וגם חילקו תעודות הוקרה
ובאנו ללכת אבל מסתבר שהם עוד
הביטו בנו ורצו ש... נישאר. אז הסתכלתי
על אבנר שאמר לי מיד להוציא שוב
את המחשב ולהשמיע מוסיקה תימנית
או משהו קצבי, ברור שזה לא היה קהל
של "המנגינה הישנה" שירי ארץ ישראל
הישנה אלא זה קהל של "את מלאך"!
אז השמעתי שני שירים והם התחילו
לרקוד איתנו... קטעים! זה היה ממש
מוזר ומפחיד כי מצד אחד זה אנשים
כמוני וכמוך מצד שני ראיתי את הרתיעה
של חלק מרוקדיי שזה כבר היה מעבר
ליכולתם לרקוד יד ביד ריקוד זוגות עם
האסירים, הבנתי אותם. אז מי שרצה
רקד עם האסירים ומי שלא פשוט מצא
את הדרך אלי וגם רקד בעצמו לעצמו.
אסיר אחד נתן להילה נשיקה ואבנר ישר
חש לעברה ושאל אם הכול בסדר... (-:
הגלגלים שלי בלי בושה שאלו שאלות
חסרות עכבה כמו "כמה זמן אתה פה?"
אחד אמר 02 חודשים והשני אמר
שאוטוטו משתחרר ואז באמצע השמחה
המאולתרת והסגנון החופשי של ריקודינו
הגיע מישהו כזה חשוב מהביטחון ואמר
לי לסגור הכול! כי "עכשיו יש ספירה
וצריך לפנות אותם לאגפים" ,רגע אמרתי
לו, "לפחות חכה שהריקוד יסתיים"
כולם עוד רקדו בשמחה, אבל הוא היה
רוקדים עם מאיה והחברים בגלגלים
באיל"ן ספיבק, רח' רוקח 321 רמת גן
ימי שני
במתנ"ס נווה ישראל הרצליה
ימי חמישי
Maya Geva
תשע"ד יולי 4102
43
לעשו , ותתפלאו הם התגלו כתותחים!
ישר קלטו, מדהים לא קרה לי כז
דבר שבפעם הראשונה יקלטו, כנראה
שהם אנשי דרבוקות או משהו כזה כי
א היתה להם בעיה לתופף על גוף
ו וב אני חלמתי בהקיץ שזה העומדים
החדשים המתנדבים של גלגלדאנס... (-
:
רק אסיר אחד מוזר היה עם מעיל על
הראש, כשהתקרב י אמ לי בלח ש
" ני חולה" איחלתי לו רפואה של מה
אז השמעתי מוסיקה התחלנו בתיגוף
ו אמת? זה היה ממש מדה ם! הם נהנו,
סוהרים נהנ , החבר'ס שלי עזרו ואלו
היו 4 דקו מופלאות בעיני.
אמר לנו תודה וגם חילקו תעודות הוקרה
ובאנו ללכת אבל מסתבר שהם עוד
הביטו בנו ורצו ש... נישאר. אז הסתכלתי
על אבנר שאמר לי מיד להוציא שוב
ת המחשב ולהשמיע מוסיקה תימנית
או משהו קצבי, ברור זה ל היה קה
של " מנגינה הישנה" שירי ארץ ישראל
הישנה אלא זה קהל של "את מלאך"!
אז השמע י שני ש רים והם תחילו
לרקוד איתנו... קטעים! זה היה ממש
מוזר מפחיד כי מצד אחד זה אנשים
כמוני וכמוך מצ שני ראיתי את רתיעה
של חלק מרוק י שזה כבר היה מעבר
ליכולת לרקוד יד ביד ריקוד זוגות עם
האסירים, הבנתי אותם. ז מי שר ה
רקד עם ה ס רים ומי שלא פשוט מצא
ת הדרך אלי וגם רקד בעצמו לעצמו.
אסיר אחד נתן הילה נשיקה ואבנר ישר
חש עברה ושא אם הכול בסדר... (-:
הגלגלים שלי בלי בושה שאלו שאלות
חסרות עכבה כמ "כמה זמן תה
פה?" אחד אמ 02 חודשים והשני
א ר שאוט טו משת רר ואז באמצע
שמחה מאולתרת והסגנון הח פשי
של ריקודינו הגיע מישהו כזה חשוב
מהביטחון ו מר י לסגור הכול! כ
"עכשיו יש ספיר וצריך לפנות אות
לאגפים" , גע אמרתי לו, "לפחות חכ
שהריקוד יסתיים" כולם עוד רקדו
בשמחה, אבל הוא היה קשוח ומפחיד
ואני רצתי כל עוד נפשי בי למחשב
לכבות לפני שישים אותי בסוגר ובריח.
האסירים עברו לידנו וכולם ברכו אותנו
בצאתם לאגפים לפי ספירה,עוברים דרך
דלת מסורגת " בת שלום", "שיהיה לכם
משיכו במה שאתם עושים"
"כל הכבוד לכם"...הרוח פרעה את שערי
רוקד עם מאיה והחברים בגלגלים
באיל"ן ספיבק, רח' רוקח 321 רמת גן
ימי שני
במתנ"ס נווה ישראל הרצליה
ימי חמישי
ואני עצמתי את העיניים לרגע וחשבתי
על האסירים שנכנסים עכשיו לתאים
הקטנים שלהם. אולי גלגלדאנס הצליחו
להעביר את המסר של ההתמכרות
החיובית, אולי זה יחלחל ויביא לחירות
האישית של כל אחד מהם. ורק בשביל
'אולי' הזה היה שווה לבוא להתאמץ
ולחוות את המקום הפחות נעים שנקרא
'כלא'.
פתחתי את העיניים והבטתי בקבוצה
המופלאה שלי, שחודרת ללב, שמחוברת
אחד לשני בדבק מגע, שיודעת לתרום
ולתת מעצמה לחברה וחייכתי לעצמי,
מה טוב לי שיש לי אותם. יצאנו
במהירות כפולה מזו שנכנסנו לכלא, בדרך
ליוה אותנו האיש המפחיד מהביטחון
שהתגלה כנחמד... (-:
הנייד הוחזר לי והרגשתי בחיים, אימא
צלצלה "נו, יצאת מהכלא?" שאלה
בנונשלנטיות "כן" עניתי לה "ואיך
ההרגשה"? שאלה והתכוונה להרקדה
שערכנו עימם, ואני נשמתי עמוק
והסתכלתי לחומות הבטון והתיל
שמאחוריי ועניתי "הרגשה משחררת"...
חברים יקרים שלי החיים יפים צריך רק
להתמכר לדבר הנכון,
שלכם מאיה
קשוח ו פחיד ואני רצתי כל ע ד נפש
בי למחשב לכבות לפני שישים ותי
בסוגר ובריח. האסירים עברו ידנ
וכולם ברכו אותנו בצאתם לאגפים לפי
ספ רה,עוברים דרך ד ת מסורגת "שב
שלום", " יהיה לכם רק טוב", "תמ יכו
במה שאתם עושים" "כ הכבוד לכם"...
הרוח פרעה את שערי ואני צמתי את
העיניים לרגע וחשבתי על האסירים
שנכנס ם עכשיו לתאים הקטנים שלהם.
אולי גלגלדאנס הצליחו להעביר א
המסר ל ההתמכרות החיובית, אולי
זה יחלחל ויביא י ות הא שית של כל
אחד מהם. ורק ב בי 'אולי' הזה היה
שוו לבוא להתאמץ ולחוות את המקום
הפחות נעים שנקרא 'כלא'.
פתחתי את העיניים והבטתי בקבוצה
מופלאה שלי, שחודר לל , שמחוברת
אחד לשני בדבק מגע, שיודעת לתרום
ולתת מעצמה לחברה וחייכתי לעצמי,
כמה טוב לי שיש לי אותם. יצאנו
במהיר ת כפולה מז שנכנסנו לכלא, בדרך
ליוה או נו האיש המפחיד מהביטחון
התגלה כנחמד... (-:
הנייד הוחזר לי והרגשתי בחיים, אימא
צלצלה "נו, יצאת מהכלא?" שאלה
בנונשלנטיות "כן" עניתי לה "ואיך
ההרגשה"? ש
שערכנו עימם, ואני נשמתי עמוק
והסתכלתי לחומות הבטון והתיל
שמאחוריי ועניתי "הרגשה משחררת"...
מאחלת לכולנו שנה טובה שנה של
שקט עם התמכרויות חיוביות בלבד...
:-(
