17.04.15 | כ"ח ניסן תשע"ה | 156 גליוןשביעי | 18
יש הרבה אנשימ שבאמת מרגישימ שקרה להמ משהו,
שנגע להמ ושהמ רוצימ לעשות מעשה בעקבות מה
שקרה. וכשהמ עושימ מעשימ טובימ אז בוודאי אנחנו
מתרגשימ ומתחזקימ מזה".
לקראת 'יומ הזיכרונ' הראשונ בלי גיל-עד מ פרת
בת גלימ ל'שביעי' כי יומ הזיכרונ מבחינתה הוא יומ
אבל לאומי, אבל הזיכרונ הפרטי הוא מדי יומ ביומו.
"ברמה האישית עמ הגעגוע וכאב, אני לא מרגישה
שאני צריכה את 'יומ הזיכרונ' כדי שזה יזכיר לי או
יו יפ דברימ. אנחנו לגמרי בכאב ובגעגוע ובהת
מודדות היומיומית. אני חושבת שיומ הזיכרונ השנה
לוקח אותכ למקומ הלאומי יותר. התחושה היא שזהו
אירוע משמעותי לעמ ישראל, אני מאמינה שאני במ
קומ הזה".
אגב, פרשת 'החטיפה המבוימת' לאחרונה של
שני הצעירימ גרמה ללא מעט כע ימ בקרב משפ
חות שלושת הנערימ. "כמו כל עמ ישראל, גמ אנח
נו דאגנו מאוד. אני חושבת שאחרי שאתה שומע על
האירוע, זה מאוד מקוממ ומכעי וחו ר אחריות של
התנהלות שלו. התנהלות מ וג זה, גורמת אחר-ככ
למשטרה ולצבא לחשוב פעמיימ לפני שהמ נכנ ימ
לאירוע אמת. יש פה איזושהי פגיעה באמונ של המ
שטרה וכוחות הביטחונ ואנחנו כאזרחימ, צריכימ לה
רגיש יותר אחריות לפני שאנחנו עושימ כאלה מעשי
קונד ". יחד עמ זאת, שער בקשה לשבח את המשטרה
וכוחות הביטחונ שלמדו לקח מאירועי חטיפת שלושת
הנערימ.
שלומ שראל, אביו של ר "נ בניה שראל ז"ל,
מפקד יירת גבעתי שנהרג ב'צוק איתנ' חושב
שציור הדיוקנאות הוא בגדר מעשה אמיצ,
"לצייר דיוקנ על מישהו קרוב, ציור שלא
כמו בצילומ, האומנ משתפ את ה ובייקט של
עצמו. הוא מדגיש את הדברימ שהוא רואה
בתמונה ובלי שהוא הכיר את בניה אישית.
היא ציירה אותו לפי התמונה, התמונה דברה
אליה והיא הביאה את הפרשנות שלה וזה מעשה
מאוד אמיצ. יש בזה בכל אופנ צעד שהוא ראוי
להיאמר, ראוי שהאמירה הזאת תאמר כי בעצמ
בניה הפ יק להיות ילד רק שלנו אלא משהו הרבה
יותר כללי. בניה עבר מרשות היחיד לרשות הר
בימ במידה מ וימת. וגמ זה דבר שלזכותו ולא
לחובתו."
עבור משפחות הנופלימ במבצע 'צוק
איתנ' זהו 'יומ הזיכרונ' הראשונ ללא יקי
ריהמ והוא מגיע מ פר חודשימ לפני יומ
פרשנות אישית. דיוקנו של בניה שראל הי"ד
שלום שראל:
בניה היה ילד מאוד חי. אנחנו מדברים עליו
בצורה של נוכח ולא כאל עבר. אנחנו לא
מסגולים להצמיד על השם של שלו את
המילים 'הי"ד' או 'ז"ל'
/פלאש 09
Gershon Elinson
צילום:
"בניה חי בתוכנו".
שלום שראל
"להעצים פרויקטים
פרו-ישראלים".
שורקה
השנה עצמו. עבור משפחת שראל 'יומ הזיכרונ' הוא
לא יומ של האבל הפרטי אלא אבל לאומי, כלל יש
ראלי. "היומ הזה מזכיר לנו כמה שהמחיר הוא כל-ככ
יקר, אז כמה שהדבר שאנחנו משלמימ עבורו הוא גמ
כנ יקר מאוד וחשוב מאוד. אני מקווה שהשנה למרות
שיש גמ את האבל הפרטי שלנו, שהוא לא עוזב אותנו
כל השנה אנחנו נעמוד ונהיה מ פיק אמיצימ לא
להפוכ את היומ הזה ליומ של אבל אלא יותר נצרפ
את ה יבה הפרטית שלנו ליומ הכולל של עמ ישראל
בשביל הדבר היקר הזה שנקרא שיבת ציונ", מציינ
שראל.
"בניה היה ילד מאוד חי. מבחינתנו הוא חי בתו
כנו. אנחנו מדברימ עליו בצורה של נוכח ולא כאל
עבר. אנחנו לא מ וגלימ להצמיד על השמ של שלו
את המילימ 'הי"ד' או 'ז"ל' כי מבחינתנו הוא קיימ,
הוא לא מוחש אבל קיימ. הוא היה ילד מאוד פעיל
ומאוד אהוב על הבריות ואוהב את המשפחה. כולמ
אהבו אותו מקטנ ועד גדול, עד אחרונ האחיינימ שלו.
כזה הוא היה, אדמ חי בכל רמ"ח אבריו וש "ה גידיו.
כל דבר שהוא עשה, הוא עשה אותו עמ חומ לב, אהבה
ומ ירות גדולה".
הארגונ ש ייע לצילה לביא לקיימ את הפרויקט
הוא 'הקרנ הציונית לישראל'. ליאור שורקה, מנכ"ל
הקרנ, אומר כי מדובר במיזמ שמעצימ את החברה
הישראלית. "התפקיד של הקרנ הציונית לישראל,
לעזור ולהעצימ כל מיני פרויקטימ פרו-ישראליימ
ששומרימ על התדמית של מדינת ישראל והחברה
האזרחית בישראל. לכנ, התחברנו לפרויקט ב'צרור
החיימ', שמטרתו להנציח את החיילימ שלנו שנפלו
ו יכנו את החיימ שלהמ למעננו". •