22.05.15 | ד' סיון תשע"ה| 161 גליוןשביעי | 12
"אני חלק מהעם הזה"
מיכל, בת לאב מוסלמי, גילתה שהיא יהודיה רק בגיל 11 אבל בינה
לבין מימוש היהדות עמדה משפחה מתבוללת שכפתה עליה נישואים
לבעל אלים שממנו ילדה שני ילדים. השנה היא פתחה דף חדש
מידי שנה בזמנ קריאת 'מגילת רות' בחג השבועות,
במשכ שבריר שניה עובר הרהור כפירה בלבנו, שה
יפור של רות המואביה הוא יפור עתיק של פעמ,
היומ אינ מצב שזה היה קורה. מ תבר שהמציאות עולה
על כל דמיונ. מיכל נולדה להורימ מתבוללימ, עזבה
את בעלה הגוי ובחרה בעמ היהודי ובארצ ישראל.
לפני ארבעה חודשימ באה בברית הנישואינ עמ רמ,
יחד המ חיימ עמ שני ילדיהמ בכפר תפוח.
בראיונ ראשונ מגוללת מיכל את יפור החיימ
הכמעט בלתי נתפ שלה. היא נולדה וגדלה ברובע
המו למי באוזבקי טנ לאבא מו למי ואמא יהודייה,
כאוזבקית לכל דבר. את דבר היותה יהודיה גילתה רק
בגיל 11, כשההורימ שלה החליטו לעשות עליה לארצ
מטעמימ כלכליימ ומשפרי חיימ. למרבה ההפתעה,
בארצ הוריה שלחו אותה לפנימייה חרדית. "אבא שלי
התעקש על מו ד חרדי בגלל הצניעות, הוא לא העלה
על דעתו שיש גמ מו דות למו למימ בארצ, כשבאופנ
"חששתי שאף אחד לא ירצה אותי". תחת החופה
כשהוא ראה שאני מתעקשת, הוא חטף
את הילדים והחתים אותי על מסמך ויתור
זכויות על הילדים בלי שאני יודעת מה
כתוב בו. יום אחד אני חוזרת הביתה והבית
ריק. הוא השאיר פתק על השולחן 'רוצה
את הילדים? תחזרי לאוזבקיסטן
יוסף ארנפלד
אב ורדי למדי - דווקא שמ הבנתי לראשונה מה המ
שמעות של להיות יהודיה", היא נזכרת.
בבית אבא: שומרת יהדות בסתר
מיכל למדה שמ במשכ ארבע שנימ עד גיל 51,
והכירה לעומק את יהדותה, אבל אז התכניות הת
חילו להשתבש. ההורימ לא ראו בעינ יפה את הרצונ
ליהדות והחלו להתנגד בתוקפ. "בתקופה הזאת הייתי
מאוד מחוברת והרגשתי שזה חלק ממני. אמ מישהו
היה מעיז להגיד לי שאני לא יהודייה הייתי מתפרצת
בבכי, אבל בלית ברירה נאלצתי לה תיר את זה שאני
שומרת שבת ומתפללת". ההורימ לא ה תפקו בהת
נגדות פ יבית וארגנו למיכל 'הפתעה קטנה'. "יומ
אחד הודיעו לי שקנו לי ולכל המשפחה כרטי י טי ה
לטיול שורשימ באוזבקי טנ, כשלמפרע התברר לי
שהמטרה היתה לחתנ אותי בגיל 51. היו לי חששות,
אבל ב ופו של דבר האמנתי להורימ שלי".
הנ יעה התגלתה כתרמית גדולה. חודש לאחר ההג
עה לאוזבקי טנ, אולצה מיכל להתחתנ בניגוד לר
צונה עמ בנ דוד מו למי והחלה לחוות תקופה אלי
מה במיוחד. "הוא היה מכה אותי, חשב שהוא מחנכ
אותי", היא מצטמררת כל פעמ מחדש. אחרי תקופה
שמיכל כבר היתה בהריונ, הוא החליט שהוא עושה
עליה לארצ, כשבעצמ מיכל מהווה עבורו כרטי
כני ה לארצ. גמ בארצ ואחרי שהיא יולדת את הבת
הראשונה בגיל 71, האלימות שלו נמשכת, אבל החי
נוכ מבית ההורימ הדוגל בככ שזה כנראה מגיע לה -
משתק אותה מלפעול כנגדו, למרות הידיעה הפנימית
שלחשה לה שזה לא נכונ. "הכל היה כאילו 'ב דר',
אבל בפנימ ידעתי שזה ממש לא ב דר".
"בהריונ השני כבר הייתי יותר חזקה, השנאה שלי
אליו גברה. כשהבנ שלי נולד, התעקשתי שנעשה לו
ברית מילה, אמרתי לו שבארצ נהוג לעשות לילד ברית
ואמ לא - מחלקת הרווחה לוקחימ את הילד. בתמי
מותו הוא האמינ. בברית קיבלתי את ההחלטה לחיות
חיימ יהודיימ, לקח קצת זמנ אבל חודשיימ אחרי הב
רית באתי אליו ואמרתי לו שאני רוצה להתגרש ממנו.
כשהוא שמע את זה - הוא נתנ לי מכות חזקות, שעד
היומ יש לי צלקות בגב. הוא אמר לי: היומ בו תתגרשי
ממני זה היומ בו תמותי. האיומימ שלו כבר לא הפחידו
אותי, העניינ היחיד שהפחיד אותי היה הילדימ".
"כשהוא ראה שאני מתעקשת, הוא חטפ את הילדימ.
הוא החתימ אותי על מ מכ ויתור זכויות על הילדימ
בלי שאני יודעת מה כתוב בו. יומ אחד, כשהבנ
שלי היה בנ שמונה חודשימ, אני חוזרת הביתה
שב ו ע ו ת