Background Image
Next Page  43 / 48 Previous Page
Information
Show Menu
Next Page 43 / 48 Previous Page
Page Background

43

| 05.06.15 |

י"ח סיון תשע"ה

| 163

גליון

שביעי

סיפור לשבת

מהי התרופה הנכונה?

"עוד פעם את פותחת את המקרר? אני צריכה

לנעול אותו במנעול? מתי תפסיקי כבר עם

האכילה הכפייתית הזאת" רגזה אמא. "אני

רעבה, אני רעבה," בכתה כרמלה. אמא תפסה

את ראשה ביאוש: "מה אעשה עם הילדה

הזאת?" בינתיים פתחה כרמלה את המקרר,

הוציאה משם עוגה וברחה אל החדר. כרמלה

היתה ילדה טובה, אולם באמצע החורף היא

החלה לאמץ לעצמה הרגל מגונה. כשנגמרה

הארוחה, היתה כרמלה

מודיעה: "אני עדיין רעבה"

אמה ריחמה עליה ונתנה לה

כל שביקשה. ככל שניתן

לכרמלה יותר אוכל, כך

התאבון שלה הלך וגבר.

לבית הספר לקחה

כרמלה שני תיקים.

תיק לספרים ותיק

לאוכל. בהפסקות

הבנות היו משחקות,

וכרמלה היתה אוכלת.

הוריה הנואשים לקחו אותה לכל

הרופאים המומחים. כל רופא נתן לה תרופה

אחרת וכלום לא עזר, התיאבון נשאר וכרמלה

השמינה מיום ליום. בכל חודש הלכו לקנות

לכרמלה בגדים חדשים, כי הבגדים הישנים

כבר היו קטנים עליה. כרמלה התבוננה

בצער בשמלות שאהבה, וכבר לא עלו עליה.

לבסוף שמעו הוריה על רופא מיוחד, דוקטור

נתנזון. דוקטור נתנזון, לא נראה כלל כרופא.

המדפים בחדרו היו מלאים בספרי קודש,

וקצת ספרי רפואה. זקן ארוך מאפיר ירד

מפניו, והוא לבש חלוק צבעוני וארוך. דוקטור

נתנזון ביקש מכרמלה לכתוב שיר, שיר על

מה שהיא מרגישה, וכרמלה כתבה: "אוי

אלוקים שלי, ראה מה עוללת לי? בראת בי

יצר אכילה, ונהייתי שמנה כמו פילה, התאווה

בגופי מתרוצצת וכולי עוד מעט מתפוצצת".

דוקטור נתנזון הסתכל בשיר וחייך. "את

באמת חושבת שאלוקים אשם במה שקורה

לך"? "אני לא חושבת שאלוקים אשם" ענתה

כרמלה מיד, "אבל אני מרגישה שרק הוא

מסוגל להציל אותי, ובכל יום אני

מצפה שהוא יעשה לי נס". דוקטור

נתנזון סיפר לכרמלה

כמה היא מיוחדת

ואיזה כוחות אדירים

יש בה. הוא עבר איתה

על 'ברכות השחר' והסביר

לה כל ברכה כדי שתתמלא

בהכרת הטוב לבורא עולם.

כך במשך שבועיים, הלכה

כרמלה יום יום אל דוקטור

נתנזון, ויחד דיברו ולמדו דברי

תורה. מדי יום פחתה כמות המזון

שצרכה כרמלה. אחרי חודשיים

החלה כרמלה לרזות בצורה משמעותית,

עד שחזרה להיות כמעט כמו שהיתה לפני

התקפת הרעב.

הוריה של כרמלה, לא ידעו את נפשם

מרוב שמחה וביקשו לדעת איזה "תרופה"

ניתנה לילדה. דוקטור נתנזון הסביר בענוה

כי התרופה של כרמלה היתה היא בעצמה.

ברגע שהיא הפסיקה להשתעמם והתחילה

להתעסק בדברים חיוביים ומעניינים, נעלם

לה הרעב והיא זכתה לחיים חדשים.