12.06.15 | כ"ה סיון תשע"ה| 164 גליוןשביעי | 14
עמ לימור ומאז נולדו 4 ילדימ. מאז שנולדה תחיה, בתי
הגדולה, הצטרפנו אל הקהילה. 01 שנימ אחרי ועדיינ כל
החברימ גרימ בקראווילות. אפ אחד לא גר בבית קבע.
אמרו במפורש שיימצא פתרונ לכל מתיישב", יפר בכאב.
דרכה של הציונות הדתית
גמ שאלת התמודדותה של הציונות הדתית בכללותה
עמ תכנית ההתנתקות עמדה על הפרק. חטואל מ פר
כי מפקדימ ואלופימ שוחחו איתו והזהירו שלא יתבצר
בביתו. "לא הייתה שאלה של התבצרות. התפללנו,
ביקשנו, התחננו. לא הייתה מחשבה לגרומ לשנאת
אחימ. בדרכ אמונה בחרנו, אנחנו יודעימ שאמ נגזרה
הגזירה, אנחנו ממשיכימ עמ האמונה בכל המקומות".
ד"ר רוננ שובל, שהקימ את 'תא כתומ' שפעל בימי
ההתנתקות ברחבי הארצ על מנת למנוע את העקירה,
יפר על הקשיימ שלו עמ צורת המאבק. "אי אפשר היה
להפגינ כי הכול הפכ ללא לגיטימי. 001 טודנטימ שבתו
רעב במשכ 21 ימימ והתקשורת פשוט לא יקרה את זה,
כי זה לא התאימ לאג'נדה שלה. זה הפכ למחאה טיבטית.
אנשימ מגורשימ מהבית שלהמ ויוצאימ מחובקימ".
לעומתו ד"ר ענת רוט, מחברת ה פר 'לא בכל
מחיר' תיארה בפני הקהל את תחושותיה, בזמנ שהייתה
שמ, כצופה מנ הצד. "קיבלתי שיעור גדול באהבת
ישראל ובציונות. לא ידעתי שאגיע יומ אחד לאמצ
את זה בעצמי, אבל מאוד קיוויתי שהילדימ שלי יג
דלו בערוגה הזאת. להערכתי, הציבור הזה לא זכה
להערכה המ פקת. התפי ה הזאת של ה'מתחבקימ'
וה'ממלכתיימ' הפכה לכינוי גנאי". •
"זה היה יומ משאל מתפקדי הליכוד. הייתה לנו
משימה. כל משפחה הייתה צריכה להגיע אל הק
לפיות. היה חשוב שהמתפקדימ יראו את המשפחות
שחיות שמ", ככ פתח דוד חטואל, 64, את תיאור היומ
בו השתנו חייו בכנ 'מ תכלימ להתנתקות בעיניימ'
שנערכ על ידי 'ישראלימ', תא ה טודנטימ של 'הבית
היהודי' באוניבר יטת בר אילנ.
משפחת חטואל התפצלה באותו היומ. דוד הגיע
בתחילת היומ לאשקלונ, במ גרת עבודתו כמנהל בית
פר. "השארתי לטלי את האוטו, שתבוא עמ הבנות,
וני ע יחד אל הקלפי". ארבעת הבנות, הילה )01(,
הדר )9(, רוני )6( ומירב )2( ציפו לאח שבדרכ. טלי
הייתה בחודש התשיעי להריונה.
"היומ ההוא שינה את חיי", יפר חטואל. "בצה
ריימ, ב ביבות 21, הנ נ עו לא ופ אותי ושני מחבלימ
ארבו בחאנ יונ וירו ברכב. כולנ נהרגו. מבחינתי זה
היה חורבנ של המשפחה האישית שלי", הוא תיאר.
חטואל נאלצ להמשיכ הלאה בחייו. "ככה התחלתי את
חיי במציאות מוזרה שאני ברכב, נו ע באוטו שלי עמ
תיק ובכל יומ אני ישנ במקומ אחר. פעמ אצל ההורימ
שלי, פעמ אצל הורי אשתי, לפעמימ אפילו ישנתי אצל
אחותי. היו גמ פעמימ שחזרתי הביתה", הודה, "זאת
הייתה משימה לא פשוטה, לחזור לבית ריק שאינ בו
ילדות שרצות אליכ ואינ ריח של בישולימ. זה רק אתה".
על אפ הצער הכבד, חטואל התמודד עמ הקושי. "הייתה
פה אמונה גדולה ובחירה בחיימ במשמעות העמוקה שבע
ניינ. שני דברימ גרמו לי לחזור. הראשונ הוא קהילת קטיפ
שחיבקה אותי בחומ. הדבר השני היה הבית עצמו, ארבעת
הקירות, הדברימ האישיימ שלנו. זה היה עוגנ מ וימ".
שנה לאחר מכנ, ביומ הולדתו ה-63 של חטואל.
הגיע יומ הגירוש. "ביומ הזה נכנ תי לישוב. דיברו
איתי מפקדימ ואלופימ. המ חששו שאתבצר ושאעשה
דברימ שלא תיארתי לעצמי. אבל לא הייתי בבית שלי.
הייתי עמ המשפחות והלכנו בחיבוק. החלטנו שאנחנו
מקבלימ את הגזירה וברגע האחרונ נענימ לקריאה עמ
אמונה גדולה שהעניינימ י תדרו".
חטואל התפצל מהקהילה, שנאלצה להתגלגל במ לול
המשפחות המגורשות עד שהגיעה למושב אמציה. בנקודה
זו משהו חדש קרה בחייו של חטואל. "בתש "ו התחתנתי
דוד חטואל: כל חבריי מקהילת
קטיף גרים בקראווילות
דוד חטואל, שאיבד את כל משפחתו בפיגוע, סיפר בכנס על הרגע בו
השתנו חייו ועל היום בו נכנסו אלופים לביתו מחשש שיפגע בעצמו
"לחזור לבית ריק שאין בו ילדות שרצות אליך ואין ריח של
בישולים". חטואל
עקיבא לם
ד"ר רונן שובל:
אי אפשר היה להפגין כי הכול הפך ללא
לגיטימי. 001 סטודנטים שבתו רעב במשך
21 ימים והתקשורת פשוט לא סיקרה את
זה, כי זה לא התאים לאג'נדה שלה
צילום: מאיר אליפור
צילום: אופק כהן
עשו ר להת נ תק ו ת
מחאה טיבטית. שובל
שיעור בציונות. רוט