| 26.06.15 |

ט' תמוז תשע"ה

|166

גליון

שביעי

סיפור לשבת

המדריכה

מסיבת ההפתעה היתה מוכנה היטב. לאה,

המדריכה הותיקה, קיבלה הזמנה למסיבת

שבע ברכות של אחותה של ורד שושני,

אחת החניכות. היא דפקה בדלת של הדירה,

ושמעה "כן, אפשר להיכנס". ברגע שנכנסה,

נדלק האור וכל החניכות קראו "לאה, לאה"

לאה היתה מופתעת ומאושרת. הסלון של

משפחת שושני היה מכוסה בשלטים לכבוד

האירוע. תמונות מחיי השבט בתנועת הנוער,

סודרו על בריסטול גדול, ונתלו על הקיר. בבת

אחת חזרו על עצמן כל המאורעות שעברו

החניכות עם לאה, בשנתיים

האחרונות. מחנות קיץ,

שבתות ארגון, טיולים, מסיבות

ומשימות התנדבות. בלונים

צבעוניים נתלו על הקירות,

והשולחן היה מלא מטעמים.

המסיבה הגדולה הזו לא באה

סתם. לאה היתה אישיות יוצאת

ד ו פ ן .

מדריכה משכמה ומעלה. הפעולות שהעבירה

היו מעמיקות ומרתקות. מכל שיחה עם לאה

החניכות הרוויחו משהו. וכעת הגיע הזמן

להפרד. לאה נשאה נאום בהתרגשות: "קשה

להיפרד. אני אוהבת את כולכן מאוד אני שואלת

את עצמי האם הצלחתי לשנות בכן משהו, ואני

יודעת שאם תמשכנה להיות טובות, מגובשות,

פעילות ומחונכות, גם אחרי שאעזוב אז אדע

שכן. תמיד אמשיך לחשוב עליכן..."

כעבור שבוע, נודע לבנות שנורית היא

המדריכה החדשה.

מיד הבינו הבנות שאי אפשר להשוות בין שתי

המדריכות. הפעולות של נורית היו אחרות.

לחניכות לא היה הרבה חשק להגיע לפעולות,

הן עשו מעשה יוצא דופן. במשך השבוע נפגשו

והכינו שלטים ולפני שבת כיסו את סביבת

ביתה של לאה בשלטים צבעוניים ענקיים

"לאה, חיזרי אלינו עכשיו". את המודעות גילו

תושבי השכונה רק אחרי כניסת השבת, וכבר

אי אפשר היה להוריד אותן. גם לאה ראתה

את המודעות בדרכה לבית הכנסת, ונסערה

כולה. הבנות דפקו בדלת ביתה של לאה וציפו

שהיא תכניס אותן לביתה באהדה. אולם, לאה

הציצה דרך העינית, ולא פתחה.

"לאה כועסת עלינו", אמרה שרה. "כנראה

שהגזמנו", הוסיפה רחל. "פגענו

בנורית וגם בלאה".

הבנות חזרו לסניף, שם חיכתה

נורית. המתח היה רב. ניכר

היה שגם נורית ראתה את

המודעות. נורית התעלמה

ממה שקרה, והעבירה פעולה.

הבנות לא העזו הפעם להפריע.

בסוף הפעולה היתה לבנות הרגשה שהפעולה

הזו היתה ממש טובה. למחרת בבקר נפגשו

כולן בכיתה, בדרך הן הבחינו שהמודעות

שנתלו בערב שבת נעלמו, ובמקומן היו מודעות

גדולות "איזהו חכם הלומד מכל אדם". "נראה

לי שלאה יזמה את השלטים הללו", אמרה רחל.

"זה הכתב שלה", אמרה יעל. "באמת התנהגנו

לא יפה, אנחנו צריכות לבקש סליחה מנורית",

הוסיפה רינה. הבנות הבינו שהן לא נתנו לנורית

אפילו שבוע אחד של חסד. הן כל הזמן היו

משוות אותה ללאה, ומתאכזבות. הן החליטו

לתת לנורית הזדמנות, בסופו של דבר הן גילו

שזה היה משתלם. גם מנורית היה להן הרבה

מה ללמוד.