31.07.15 | ט"ו אב תשע"ה | 171 גליוןשביעי | 16
"אנחנו כל הזמנ מרגישימ שזה כל ככ אפשרי לחזור
והאדמה ממש מחכה לנו ואינ משהו שעוצר בעדנו
כביכול, אפשר לי וע לשמ. זכינו כמשפחה לעלות
כמה פעמימ לשא-נור, כל פעמ מחדש יש התרגשות
מאוד גדולה וגעגוע עצומ לאדמה הזאת וכשמגיעימ
לשמ, השמחה מתערבבת עמ הדמע. דמעות של הת
רגשות ושל צער וכאב על החורבנ המיותר. ללכת
לחפש את הבית שלכ ולגלות שלא נותר כלומ".
הרגשתמ משהו מיוחד בעלייה האחרונה?
"העלייה האחרונה היתה הכי משמחת, פתאומ הר
גשתי שזה קרוב. הטבע שמ חידש את עצמו, האדמה
שומרת לנו אמונה ומחכה שנשמור גמ לה אמונימ
ונחזור אליה.
"זה שזה נגיש יותר, זה שיש שמ מרחבימ עצו
מימ שאינמ מיושבימ ושרק מחכימ לנו, זה הופכ את
זה לאפשרי. מה גמ שהצבא מ תובב שמ חופשי, זה
ה יפתח לחזור בעזרת ה' גמ לגוש קטיפ. זה הצעד
הראשונ והכרחי שאנחנו צריכימ לעשות בעיני.
אנחנו ועוד הרבה כמונו מוכנימ למשימה ומחכימ
לרגע. אמנמ החריבו את המצודה, אבל עדיינ היא
עומדת איתנה, בית הכנ ת מחכה לנו שמ מתחת
להר של חול. הצעד הבא זה לחזור, להשאר ולהקימ
מחדש את הישוב היפה והמיוחד הזה".
"עצמ הדבר שאנחנו יכולימ להגיע למקומ, נותנת
תקווה גדולה" - אומר נועמ ולדמנ, "אבל אינ לי
פק שהביקורימ הרשמיימ המ לא על מנת לתת
לנו לחזור לגמרי, זה נ יונ לתת פורקנ לתחושות
ולגעגועימ. בוודאי שאפ אחד כרגע לא מעלה על
דעתו שנחזור, אבל עצמ הדבר שאנחנו שומרימ על
קשר הוא חשוב. במקביל צריכ לעשות עליות כמו
שהיה ב ב טיה בזמנו לפני שנימ, לפעמימ מלמטה
הציבור וחפ אחריו את המנהיגות המדינית לעשות
מעשה, אבל אינ פק שכל קשר וכל הגעה למקומ,
כל יהודי שפוקד את המקומ מבחנת ציבורית- מכ
שיר את הלבבות ואת ההנהגה הפוליטית להבינ שה
דבר אפשרי, ולכנ כל אפשרות שנותנימ לנו להגיע
- אנחנו מנצלימ".
במהלכ הביקור האחרונ, צור ולדמנ בנ ה-8 הח
ליט לעשות מעשה והחל לנקות את המצודה יחד עמ
עוד בני נוער שהיו שמ, "אני מנקה את המצודה
כדי שנוכל לחזור" - הוא ה ביר. "הילדימ שלנו
המ לגמרי חלק מזה, הבת הבכורה שלנו נולדה שמ.
הילד הבא כבר נולד אחרי הגירוש, אבל הילדימ
שלנו חיימ ונושמימ את שא-נור, מתרגשימ מאוד
ומחכימ לכל עלייה. כשעלינו הבת שלי אמרה 'אני
מרגישה שאני מכירה פה את הכל', למרות שהיא
היתה בת שנה וחצי בגירוש. זה עניינ של חינוכ",
מ בירה י כה. •
נדמה ששלל אירועי העשור לציונ הגירוש מגוש
קטיפ המתקיימימ בכל רחבי הארצ, נעצרימ ב'מח ומ
כי ופימ' על כל המשתמע מככ. בצפונ השומרונ
המצב שונה לחלוטינ. מעבר לעובדה המוגמרת כי
בישוב החרב חומש נמצאימ בחורי הישיבה לכל אורכ
השנה, גמ אירועי יומ השנה לציונ הגירוש עברו דרכ
הישובימ גנימ וכדימ, כשבישוב שא-נור אפ הת
קיימה עלייה המונית בהשתתפות חברי כנ ת, אישי
ציבור וכמובנ משפחות המגורשימ.
משפחת ולדמנ, המתגוררת כיומ בקרית ארבע,
נעקרה אפ היא משא-נור לפני כעשור וכעת לא
החמיצה את ההזדמנות לחזור לבקר. נועמ וי כה ול
דמנ הגיעו לשא-נור כזוג צעיר מיד אחרי החתונה,
כדי לתחזק את המקומ אחרי שאמנימ רבימ, עולימ
מברה"מ שהתיישבו שמ עוד בשנת 7891, נטשו אותו
בעקבות האינתיפאדה השניה.
"ההרגשה לחזור למקומ הבית החרב מאוד מורכ
בת, כמו כל היח לשא-נור" - אומרת י כה ולדמנ.
משפחת ולדמן חוזרת לשא-נור
מגורשי צפון השומרון עלו בשבוע שעבר לחורבות שא-נור בצפון
השומרון שפונתה במהלך ההתנתקות. "האדמה מחכה לנו"
"השמחה מתערבבת עם הדמע". משפחת ולדמן בשא-נור אז והיום
יוסף ארנפלד
יסכה ולדמן:
יש שם מרחבים עצומים שאינם מיושבים
ושרק מחכים לנו. זה הצעד הראשון
וההכרחי שאנחנו צריכים לעשות בעיני,
לקראת החזרה גם לגוש קטיף. אנחנו ועוד
הרבה כמונו מוכנים למשימה ומחכים לרגע
עשו ר להת נ תק ו ת