12.05.17 | ט"ז אייר תשע"ז| 256 גליוןשביעי | 56
ילדים בחסות תנועת הילדים 'עוז'
בנימה אישית - פרשת 'אמור'
ילדים יקרים,
לעם ישראל יש משהו אחד שהוא שואף תמיד לחזור אליו, שלפני אלפיים שנה היה, והיום הוא איננו-
בית המקדש. בפרשה שלנו מוזכרת מצוות 'קרבן העומר', אותו אנו סופרים גם היום, אך זו המצווה
היחידה שאחריה אנו מבקשים לחזרת עבודת המקדש ועבודת הכהנים, מדוע? הרי זה משהו שאנחנו
כל כך מחכים לו! הסיבה לכך היא, שאת המצווה הזאת אפשר לקיים במלואה רק כאשר בית המקדש
יהיה בנוי חזרה, ולכן אנו מתפללים כל ערב בין פסח לשבועות לאחר ספירת העומר - "הרחמן הוא
יחזיר לנו את עבודת בית המקדש למקומה במהרה בימינו אמן סלה". שבת שלום.
אלי ליפשיץ אוהבכם,
מזכ"ל תנועת הילדים 'עוז'
...המשך
״בלב כבד, אני נותן בידך את נפשו של רופאי האהוב
אפרים, אך בתנאי שמותו יהיה מהיר וללא כאב״.
״אכן זאת אעשה אדוני המלך, הסר כל דאגה מלבך״
אמר רושדי ומיהר לאנשיו עושי דברו אשר בארמון.
ביחד טיכסו עצה והחליטו שבחצות הליל, יפרצו
לבית הרופא, יכבלו אותו למיטתו ואת המיטה
עם הרופא עליה ישליכו בלב ים. כך ימות הרופא
היהודי בשנתו וכולם יהיו מרוצים.
אחד מעבדי המלך אשר שותף בסוד העניין, היה
גם חברו הקרוב של אפרים הרופא ורחמיו נכמרו
על היהודי הטוב שלא הרע לאף אדם.
העבד שמו חסן, ניצל שעת כושר וחמק לביתו
של הרופא, שם שטח בפניו את מזימת שוקרי
האדריכל וחבר מרעיו.
אפרים הודה לחסן חברו הטוב והסתגר בחדרו.
לעת ערב, בהיטיבם את ליבם במטעמים, הבחינו
אישתו ובנו הצעיר שפניו של אפרים נפלו ואינם
כתמול שלשום, וגם שלא טעם דבר בארוחה.
״מה קרה כי נפלו פניך? ומדוע אינך אוכל דבר?״
שאלו.
אך אפרים העדיף לשמור את הדבר בליבו ולא
לצער את אישתו ובנו.
המשך בשבוע הבא!!
סניף רחובותנעים להכיר-
החניכים אוהבים להוציא הרבה אנרגיה,
ולהשתתף בפעולות,
ונהנים מכל רגע!
בזכות הצוות המשקיע,
והקומונרית התותחית
אמונה.
סיפור לשבת - סיפור בהמשכים
הרופא והאדריכל