29 | 16.06.17 | כ"ב סיון תשע"ז| 261 גליוןשביעי
נדונ מראש לכישלונ, כי כפיר תמיד
היה שמ, רצ וקופצ, זורק ל ל ומפגינ
יכולת אתלטית שלא רואימ בכל יומ
במ גרות הללו.
”הייתי אז בכיתה י"א, ואפילו התח
לתי לשחק קצת עמ הבוגרימ של אלי
צור בני ברק בליגה א'", הוא נזכר. ”זה
היה דבר אדיר בשבילי. כמו הגשמת
חלומ. באחת מאליפויות הישיבות בג
בעת וושינגטונ ראו אותי מהנוער של
מכבי תל אביב והתחילו להתעניינ בי,
אבל האמת היא שלא חשבתי שאהפוכ
1.70 לשחקנ מקצועני, כי הייתי רק
מ', וידעתי גמ שזה לא יהיה אפשרי
להפוכ את הכדור ל למקצוע כשאני
בישיבה. היה 19:00 לומד כל יומ עד
לי חלומ לשרת ביחידה מובחרת, ולפ
ני הפציעה קיבלתי הודעה שהתקבלתי
לגדנ"ע של השייטת".
מתי הבנת שחייכ השתנו ולא ישו 
בו שוב למ לולמ? שלא תוכל לשחק
כדור ל, שלא תשרת ביחידה מובחרת?
”בשבועות הראשונימ הכל היה מאוד
מעורפל, הייתי תחת השפעת תרופות,
כל היומ שכבתי במיטה בבית החולימ,
לא ממש הבנתי מה קורה. בערכ חודש
אחרי הפציעה היה ביקור רופאימ ונ
כנ אליי פרופ ור מומחה. זה היה מו
קדמ בבוקר, אני זוכר כאילו זה קרה
היומ. הוא ביקש ממני לעצומ עיניימ,
ושוב, ושוב, ותוכ כדי שאל אותי אמ
אני מרגיש משהו. לא הבנתי מה הוא
רוצה, עד שהצצתי לרגע וראיתי שהוא
דוקר אותי עמ מחט ברגל ואינ לי שומ
תחושה. הפרופ ור ימנ נקודה באזור
הברכ השמאלית שלי, ואמר לי שאולי
ייאלצו לכרות את הרגל משמ ומטה.
אני, בחוצפה ילדותית, עניתי לו:
’פרופ ור, לא מעניינ אותי, את הרגל
שלי אתה תציל'.
וחצי, לא הב16 ”הייתי אז נער בנ
נתי כלומ מהחיימ שלי, ועד אותו רגע
הייתי בטוח שאני אוטוטו חוזר לשחק
כדור ל. אבל אז נפל לי הא ימונ
והתחילה התקופה הקשה באמת. עברו
שנימ עד שהשלמתי עמ זה שהכל
השתנה, שאני כבר לא הרמבו שהולכ
להציל את העולמ".
בתחילה ניימרק היה מרותק למי
טת בית החולימ ועבר ניתוחימ, אחר
ככ הגיע לאשפוזי יומ, אבל התקשה
לחזור לשגרה. ”לאט לאט, בהד
רגה, העמידו אותי על הרגליימ. זה
היה בשלבימ, וזה היה קשה. בהתחלה
הורידו אותי מהמיטה לכור ה, הח
זיקו אותי, בלתי מ חרחורות ומה
קאות. לקח לי עוד הרבה יותר זמנ
להזיז את היד. כל פלג הגופ השמאלי
שלי היה משותק.
”באחד הימימ, כשהייתי שמיני
ט, חזרתי מטיפול ללימודימ. לראש
הישיבה, הרב משה צבי וק לר, היה
חלונ במשרד, שדרכו רק הוא היה
הפרופסור ביקש שאעצום עיניים.
לא הבנתי כלום עד שהצצתי וראיתי
שהוא דוקר אותי עם מחט ואין לי
שום תחושה. הוא התחיל להסביר
על כריתה ועניתי לו בחוצפה:
"את הרגל שלי אתה תציל"