07.07.17 | י"ג תמוז תשע"ז| 264 גליוןשביעי | 14
כשקמה ממשלת ישראל להחריב את ישובי חבל עזה וצפונ השומרונ
נאבקנו בכל כוחנו. וכשנכשלנו, ולא הצלחנו למנוע את פשע הגירוש
וההר , היו בנו רבימ ששאלו - האמ למדינה הזאת התפללנו?
כאשר החריבה ממשלת הימינ בראשות נתניהו את עמונה - ועד
היומ לא הצליחה לעמוד בהתחייבותה לבנות ישוב חדש תחתיה -
רבימ בנו חרקו שנ ותהו: מה יתרונ 'ממשלת הימינ' השולטת בנו?
כשאינ למצוא בית פנוי ביהודה ובשומרונ, וכשגמ בירושלימ הקפיאו
ממשלות נתניהו את הבניה ויהודימ רבימ נאלצימ לעזוב את העיר
מאינ בתימ, והרוב היהודי בעיר הולכ ומתכר מ כי ממשלות נתניהו -
מחרדת אובמה או מפחד טראמפ - חוששות לאשר תנופת בניה בעיר
- רבימ המפקפקימ- שמא מעלו נבחרינו בשליחותמ.
לא זו אפ זו: השחיתות והפערימ החברתיימ, האפליה ושנאת האחימ
יד איש באחיו, אלימות ופשע, שנאת דתיימ ושנאת חילונימ, ימינ
ושמאל, השתמטות משירות צבאי ופרנויה לאומית ושמה 'הדתה',
פ ילת גיורימ של רבנימ משלומי אמוני ישראל, ומלחמות אינטר ימ
וג'ובימ בכ ות של מלחמת אמונות ודעות, הופכימ לחמ חוקנו. כאשר
ממשלת ישראל נכנעת שוב ושוב לתכתיבי זרימ: אמריקאימ ו עודימ,
ירדנימ ותורכימ, ומעניקה זכות וטו לפורעימ ערבימ המצרימ רגלי
יהודימ העולימ להר הבית. כאשר נמנע מיהודימ בשמ 'שלומ הציבור'
להתפלל במקומ הקדוש ביותר ליהודימ ומניחימ אותו בידי ערב -
נחמצ הלב. האמ 'הר הבית בידינו'? האמ נגזר עלינו שדווקא לאחר
שנפתחו שערי הגאולה בתשועה הגדולה של מלחמת ששת הימימ יש
לטו עלינו יהודימ גלותיימ החוששימ מצלו של כל גוי, ואפ מצילמ
שלהמ המ מפחדימ, והמ מורידימ את דגל ישראל מההר ומ תפקימ
בבכיות בצל כותל הדמעות?
מה רב הקטרוג! מה מעטה האמונה!
דווקא בשעות כאלו ראוי לעיינ בפרשת השבוע, בפרשת בלק.
מפי אבי מורי, ישראל אלדד ע"ה, למדתי:
מי אומר "מה טובו אוהליכ יעקב משכנותיכ ישראל"?
ומי אומר בפרשת האזינו "עמ נבל ולא חכמ"?
תמיהה גדולה. דווקא בלעמ המכונה 'רשע' אומר על ישראל את
דברי השבח המופלאימ ביותר שזכה העמ
הזה לשמוע. ומשה רבינו, אבי הנביאימ,
ניגורמ הגדול של ישראל בכל חטאיהמ
במדבר, דווקא הוא מקטרג על ישראל
בנאומ ה יכומ שלו, ב'האזינו'. הכיצד?
וה ביר לי אבא: שתי פר פקטיבות
יש כאנ: של מקומ ושל זמנ. משה חי
בתוכ עמו. בינ האהלימ. בתוכ הקנו
ניות והתככימ, מעשה העגל ובגידת
המרגלימ, בעל פעור וקרח וכל עדתו,
ועדת "ניתנה ראש ונשובה מצריימה".
כל שנאמר מפי משה בגדולתו של העמ
לא נאמר אלא כייעוד. לא מצאנו מפיו
דברי שבח לעמ כמות שהוא.
ואילו בלעמ - ממקומ רחוק הוא
צופה בעמ, מראש צורימ ומגבעות.
וממרחק הזמנ "אראנו ולא עתה, אשו
רנו ולא קרוב". הוא רואה את המהלכ
ההי טורי האדיר, של עמ עבדימ היוצא
ממצרימ ומקבל תורה, והוא בדרכו
לכבוש את נחלתו, את ארצ ישראל. יש לו פר פקטיבה.
וזה גמ מה שעלינו לעשות, בכל פעמ שהקטרוג על מה שמתרחש
לעינינו מקדיר את שמינו. עלינו לפ וע פ יעה אחת אחורה ולהת
בוננ, לא בפרטימ אלא במהלכ ההי טורי האדיר הזה של הגאולה: עמ
שגלה אלפיימ שנה מארצו, נרדפ ונאנ והושמד, וזכה לשוב לארצו
ולהחיות את שפתו, ולהקימ מדינה משגשגת וצבא אדיר. ואז לשוב
ולזכור: גמ אמ מנהיגי העמ נוהגימ כנבלימ-לא-חכמימ, מה טובו
•אוהליכ יעקב, משכנותיכ ישראל.
הקפאת הבנייה,
איסור תפילה בהר הבית,
שחיתות, פערים חברתיים
ופסילת גיורים, גורמים לנו
לתהות 'האם למדינה הזאת
אריה אלדד •התפללנו'
מציע לנו לאמץ את
הפרספקטיבה של בלעם
אריה אלדד פרופ'
בכל פעם שהקטרוג
על מה שמתרחש
לעינינו מקדיר את
שמינו, עלינו לפסוע
פסיעה אחת אחורה,
להתבונן במהלך
ההיסטורי האדיר
הזה של הגאולה:
עם שגלה מארצו,
ונרדף ונאנס והושמד,
זכה להקים מדינה
משגשגת וצבא אדיר
טור
אורח
עניין של פרספקטיבה
ובעל טור ב'מעריב' 103FM הכותב משדר ברדיו ללא הפסקה