43 / 51
43
מהונדסות המיועדות להשתלה באיברים פגועים
שלושה סוגי שתלים שונים והיטמעותם
ברקמה המארחת בחלוף הזמן - כעבור
שבוע אחד וכעבור שלושה שבועות.
השתלים נראים לבנים מפני שלתוך
הפולימר מוחדר חומר ניגודי, המאפשר
מעקב אחר השתל ללא צורך בהרג החיה.
- שתל גדול
Plug
בשורה הראשונה:
micro-
בצורת צילינדר; בשורה השנייה:
- מערך כדורי של מיקרו-שתלים או
beads
in situ
מיקרו-נשאים; בשורה השלישית:
- חומר המוזרק כנוזל
polymerization
ועובר בתוך הגוף פילמור (התקשות)
ומצליח לתפקד בהרמוניה עם הרקמה המארחת - הרקמה המקורית. לשם כך דרושה יציבות מכנית אבל גם
העברת אותות, יצירת כלי דם ובעיקר השתלבות ברקמה - כלומר מניעה של דחיית השתל.”
בעבודת הדוקטורט שלה התמקדה ברדיצ’בסקי בפיתוח שתלים מהונדסים לשריר הלב, וכן בפיתוח
טכנולוגיות הדמיה שיאפשרו מעקב רציף, לא פולשני, אחר השתלים האלה. התוצאות פורסמו בעיתונים
Science Translational
) בכתב העת
Editor’s choice
מדעיים ואחד הפרסומים זכה ל”בחירת העורך” (
.
medicine
), שמהם אפשר לייצר שתל המתכלה בקצב
degradable
“למעשה פיתחתי ביו-חומרים פולימריים מתכלים (
הרצוי ומאפשר לנו גם לעקוב אחר “גורלו” בתהליך הפירוק בגוף החי. כך, באמצעות הדמיה, החוקר יכול
לראות מה קורה בגוף לרקמה המושתלת, והטכניקה הזו גם מפחיתה את הצורך בהרג בעלי חיים בניסויים.”
ברדיצ’בסקי עקבה אחר התפרקות שתלים פולימריים ואחר תגובותיה של הרקמה המארחת, וגילתה
ש”בתהליך הזה יש חשיבות רבה להרכב הפולימר, לצורה התלת-ממדית של השתל ולאופן ההשתלה. זה
תהליך שכרוך בהמון פעולות מורכבות, כמו שחרור פקטורי גדילה, שינוי ההרכב הפולימרי והתפרקות השתל.”
בדצמבר 4102, לאחר השלמת הדוקטורט, המריאה ברדיצ’בסקי לאוניברסיטת קיימברידג’, לטובת פוסט-
דוקטורט שבו היא מתמקדת בהיבט נוסף של הנדסת רקמות: יצירתה של מערכת כלי דם ברקמה המיועדת
להשתלה. “ללא כלי דם אין אספקת חמצן ומזון לרקמה, ואין מנגנון לסילוק הפסולת המיותרת,” היא
מסבירה. לשמחתה היא זכתה במלגת בלווטניק, המיועדת לפוסט-דוקטורנטים ישראלים בקיימברידג’.
“המלגה ניתנת לשנתיים, ואני מקווה להישאר כאן שנתיים נוספות עם בעלי מיכאל ובננו ליאם בן השבע.
אחר כך אני מתכננת למצוא משרה מאתגרת בישראל.”