7
נפרד מבוגרי המחזור הראשון - 21 סטודנטים מ-11 מדינות
"אי אפשר לבנות מדינה בלי מהנדסים,
ובאתי לטכניון כדי ללמוד מאלה שעשו
זאת, המהנדסים שבנו מדינה."
אקשאי ווג'פאי הגיע לישראל עם לא
מעט חששות - לא מן הלימודים אלא
מן המצב הבטחוני - אבל גילה "מקום
נחמד ובטוח, אפילו יותר מהודו. לפני
שהגעתי לכאן למדתי במכון הטכנולוגי
של הודו. למדתי שם 61 שעות ביום
עד שהתמוטטתי ונאלצתי להתאשפז.
שכששמעתי על התוכנית הטכניונית
נרשמתי, והייתי בין הסטודנטים הראשונים
שהגיעו לכאן. קיבלתי כאן כלים אקדמיים
שיאפשרו לי להתמודד עם כל אתגר
שהוא, וחשוב מאוד - על סמך ההישגים
שלי כאן התקבלתי ללימודים מתקדמים
בסטנפורד."
מגניב!"
ארי: לא על היין לבדו
זקם
ִ
"רובה שיורה תפוחי אדמה, וכלי נשק אחרים שנ
שולי." כך מגדיר ארי תגר את ה'צעצועים' שבנה
בשנות נערותו בדטרויט, ארה"ב, יחד עם אחיו. "פעם
שיפצנו אופנוע מקולקל, ופעם תיקנו עגלת-גולף
חשמלית. לכן זה היה טבעי שכשאגדל, אלמד הנדסה
- הרבה בזכות אבא, שהיה בהחלט 'שותף לדבר
עבירה' בשטויות שלנו, ועודד אותנו לבנות ולתקן
דברים בעצמנו ולא לקנות או לשלוח לתיקון."
ארי נולד וגדל בדטרויט, ארה"ב, ולמד בבית ספר
יהודי. בכיתה י"א הצטרפה לכיתתו ישראלית בשם
טליה שוסטק, שתהפוך לאשתו כעבור שש שנים.
מאז סיום התיכון הוא הספיק לטוס לישראל, ללמוד
בישיבת הכותל בעיר העתיקה ("באתי
לשנה, ונשארתי שם שלוש שנים"),
לשרת בגולני ולהשלים תואר ראשון
בחינוך באוניברסיטה העברית. כשסיים
את התואר החל לעבוד בחנות יין
ירושלמית - "שם שתיתי הרבה יין
וחשבתי מה לעשות עם עצמי. לאור
הרקע שלי היה ברור שאבחר בתחום
הנדסי כלשהו."
ארי החל ללמוד בבית הספר הבינלאומי
בטכניון מתוך כוונה 'להשתחל' בהמשך
להנדסת מכונות, "אבל מהר מאוד
התאהבתי בבית הספר הבינלאומי
ובתחום הנלמד בו - הנדסה אזרחית
וסביבתית. גיליתי שהנדסה סביבתית
מספקת את אחד הצרכים הבסיסיים
והעתיקים ביותר - הצורך במחסה -
ועם זאת היא תחום מתקדם מאוד,
היי-טקי, שמאופיין בחדשנות בלתי
פוסקת."
על בית הספר הבינלאומי יש לו רק
מילים טובות. "הכיתות הקטנות סיפקו
חווית למידה שונה מאוד מזו שהתוודעתי
אליה בירושלים. הקשר האישי שנוצר
ביני לבין שאר הסטודנטים, ובינינו לבין
הפרופסורים, העשיר אותי בדברים
רבים, שחורגים מהידע ההנדסי עצמו.
החוויה הזו בהחלט נתנה לי מרץ וכיוון,
והשנה התחלתי תואר שני בהנדסה
אזרחית, שאחריו אני מקווה להשתלב
בשוק העבודה בישראל."
בית הספר הבינלאומי בטכניון
נפתח ב-01 באוגוסט 9002, עם
32 סטודנטים (במכינה). שמונה
מבוגרי התוכנית ימשיכו ללימודים
מתקדמים בטכניון ובאוניברסיטאות
מובילות בארה"ב ובבריטניה. מנהל
התוכנית, אריאל גבע, אמר כי
מספרם הגדול של בוגרי התוכנית
הממשיכים לתארים מתקדמים מעיד
על הצלחת התוכנית הן בבחירת
המועמדים והן בתהליך האקדמי.
התוכנית, בהנדסה אזרחית
וסביבתית, מתנהלת בשפה
האנגלית אך מלבד זאת זהה
למסלול הלימודים הרגיל בפקולטה.
כיום לומדים בה 801 סטודנטים.
בטקס הסיום של המחזור הראשון
אמר פרופסור ארנון בנטור,
מנכ"ל הטכניון ומייסד בית הספר
הבינלאומי, כי "ייסוד בית הספר
הבינלאומי היה צעד אסטרטגי,
שהביא לטכניון סטודנטים מצטיינים
מכל העולם. אנו מאמינים שבסיום
לימודיהם יהיו הסטודנטים שלנו
לשגרירי רצון טוב של ישראל
בארצותיהם, וחלקם אף ישמשו
נציגים של החברות הישראליות
בחו"ל."
כל אחד מבוגרי התוכנית קיבל
תואר וקסדת מגן מידיהם של
פרופסור אמנון כץ, המנהל האקדמי,
ופרופסור נח גליל, דיקן הפקולטה
להנדסה אזרחית וסביבתית.
"טקס הענקת התארים לבוגרי
המחזור הראשון של בית הספר
הבינלאומי הוא חלום שהתגשם,"
אמר נשיא הטכניון פרופסור
פרץ לביא. "אתם סיפור הצלחה,
והפכתם לחלק מההיסטוריה של
הטכניון."
קסדה
לכל בוגר
בינלאומיים
יחסים
הסדירים, ושיימה היתה למצטיינת נשיא סדרתית.
"אבל כולנו מצטייני נשיא", היא אומרת. "זו
קבוצה מאוד מגובשת שחבריה עוזרים אחד
לשני."
כשהחלה את הלימודים בטכניון לא ידעה כלל
עברית, וכיום היא מדברת עברית שוטפת. כאן
היא רכשה חברים מכל העולם, ביניהם ערבים
ויהודים ("אין הבדל. למה שיהיה"?), והיא מסרבת
לדבר על פוליטיקה - "למרות שהישראלים
מדברים על פוליטיקה מגיל שנתיים."
הלימודים בתוכנית היו קשים - הרבה שעות
לימוד יומיות, ואחריהן פרויקטים, שיעורי בית
ומבחנים. ביקורים בבית ההורים - רק פעמיים
בחודש. "היו משברים, אבל מעולם לא הרגשתי
אבודה. גם הקשר עם המרצים היה מצוין, ודלתם
תמיד היתה פתוחה. הרבה אנשים אמרו לי
בתקופה הזאת, 'וואו, את סטודנטית בטכניון' -
וזה מגניב."
אקשאי: כלים אקדמיים מעולים
