/מחקרים
אנשים
17
להגדיר היטב על פי הממצאים שלנו.
אבל מה שמעניין אותי יותר הוא
השאלה המדעית: איך מערכות התאים
"משוחחות" זו עם זו, כלומר, כיצד
אוכלוסיית תאי-הזיכרון מבקרת ייצור
של תאים חדשים במח העצמות. אם
נבין את המנגנונים האלה, יתכן שנוכל
להתערב בהם ישירות בלי למחוק
תאי-זיכרון בכלל.
אז למרות האוריינטציה המדעית
שלך אתה נוגע גם ביישומים.
אני מתעניין בהבנת שיווי המשקל בין
רקמה מייצרת לבין רקמה פועלת.
במקרה זה יש לתוצאות המחקר גם
משמעות יישומית, למשל בתחום
הזיקנה, אבל אני לא ממשיך לשם -
אני נשאר במעבדה, עם רקמות ועכברי
מודל. עם זאת, אני משתף פעולה עם
קלינאים, שיכולים לבחון את עבודתנו
על אנשים חיים וגם לספק לי רקמות
רלוונטיות.
"הפיזיולוגיה האמיתית שלנו מתוכנתת ל-54 שנה, לא לתשעים." פרופסור דורון מלמד
התפקיד שלנו"
יש מחיר להתמקדות במדע בסיסי?
בוודאי, בעיקר הפסד של מימון מהתעשייה
וממקורות שמעודדים וממנים מחקר עם
היבט יישומי. הגורמים האלה רוצים, מטבע
הדברים, מחקרים יישומיים יותר, ולא
ממהרים להשקיע במדע בסיסי.
אם נשלוט במנגנון המוות התאי, אנחנו
בדרך לחיי נצח?
אני לא מאמין בחיי נצח, אבל להערכתי
צפויה עוד הארכה כלשהי בתוחלת החיים.
תוך מאה חמישים שנה הוכפלה תוחלת
החיים מ-54 שנה ל-09 כתוצאה מפיתוח
של חיסונים, של אנטיביוטיקה ועוד. קפיצה
כזו כנראה כבר לא תחזור, ובכל מקרה,
אני מאמין שצריך להתמקד בשיפור איכות
החיים ולא בהארכתם.
כי גם להתארכות החיים יש מחיר.
בהחלט. הזיקנה היא תופעה שנובעת
מהארכה מלאכותית של חיי הגוף, ומלוּוה
בכל "מחלות הזיקנה". חיות בטבע אינן
מזדקנות כי הן מתות הרבה לפני הגיען
לגיל זיקנה, וכך חיו בני האדם עד לפני
מאה שנה. האדם הקדמון לא הזדקן - הוא
מת לאחר שאיבד את כל שיניו.
הפיזיולוגיה האמיתית שלנו מתוכנתת ל-54
שנה, לא לתשעים. לכן, בעשור החמישי
לחיים, מתחילה הידרדרות בתפקוד של
מערכות פיזיולוגיות שונות בגופנו ועליה
בפגיעוּת לגורמי מחלה זיהומיים וסרטן.
אז מה עושים?
הגוף, בעיקרון, הוא כמו מכונית, שבה
צריך תחזוקה - ניקוי קרבורטור, החלפת
רדיאטור - אבל הוא כמובן הרבה יותר
מורכב ממכונית. כיום יש למדע יכולות
מסוימות בתחום הרגנרציה (חידוש של
רקמות מסוימות בגוף), אבל אנחנו
לא יכולים להחליף את כל כלי הדם
והשרירים. לכן אי אפשר לעצור את
ההזדקנות באופן כללי, אבל אפשר לעצור
את ההידרדרות ברקמות ספציפיות, וזה
משמעותי מאוד לאיכות החיים.