45
עיניים יבשות
ב-13 בדצמבר 7491 נולד יחיעם, בכורם
של שושנה ועמוס. לאחר נפילת הל"ה,
עם מפקדם דני מס, חזר עמוס למסגרת
הפלמ"ח כסגנו של צבי זמיר, מפקד הגדוד
ה-6, אשר עסק אז בעיקר באבטחת שיירות
ובהובלתן. כאשר אנו עולים היום לירושלים
אנו חולפים על פני שלדי המשוריינים
המזכירים לנו את גבורתם של מובילי
השיירות, אשר גבו מחיר כבד. "מדי יום
איבדנו אנשים", אומר עמוס ועיניו יבשות. כי
עמוס לא בוכה.
חטיבת "הראל" הוקמה ב-61 באפריל
8491. היא הורכבה משלושת גדודי הפלמ"ח
ה- 4,5,ו-6, ומפקדה הראשון היה יצחק
רבין. מתוך כ-003,1 חייליה, שלחמו באיזור
ירושלים מתחילת המלחמה, נפלו יותר
משליש.
ירושלים הייתה נצורה וסבלה ממחסור חמור
ומתמשך במזון, מים, ציוד, תחמושת ונשק.
"היינו זקוקים נואשות לתגבורת," מספר
עמוס. "עסקתי בארגון הבאת תגבורת
לירושלים (לחטיבת הראל). 051 חיילים
מתינו
ִ
שנועדו להצטרף כתגבורת לחטיבה ה
בבית החרושת 'אוקבה' לסכיני גילוח בראשון
לציון. ב-61 במאי 8491, בלילה, ירדתי
לשפלה במשוריין כדי להוביל אותם ברגל
לירושלים. לטרון כבר נתפסה על ידי הלגיון
הירדני."
באותו זמן התארגנה חטיבה 7 בפיקודו של
שלמה שמיר, לקראת התקפה על לטרון
ופתיחת הדרך לירושלים. "נפגשתי בחולדה
עם קולונל דוד מרכוס, קצין אמריקאי
שהצטרף לכוחותינו. דחיתי את יציאת
התגבורת, בתקווה שנוכל לעשות זאת ברכב,
עם פתיחת הדרך לאחר כיבוש לטרון."
ההתקפה הראשונה, ב-52 במאי, נכשלה.
נכבשו שני כפרים מדרום ללטרון - בית ג'יז
ובית סוסין (ליד כפר אוריה). "איזור זה היה
אחד משטחי האימונים של פלוגה ח' של
הפלמ"ח לפני פרוץ המלחמה, ולכן הכרתי
את השטח היטב. בסיור שיזמתי בשטח
הכפרים שנכבשו השתתפו קולונל מרכוס,
שלמה שמיר, ויויאן (חיים) הרצוג ושני אנשי
פלמ"ח - גבריאל רפפורט מבית אלפא ואני.
הסברנו שקיימת אפשרות לעקוף את לטרון."
ב-92 במאי, בלילה, עלתה התגבורת ברגל.
051 איש בפיקודו של שלמה שילוח מגבעת
ברנר. כל חייל נשא בידו פצצת מרגמה
3 אינץ' בירושלים הנצורה נותרו רק 31
פגזים. באותו לילה יצאה חוליה בפיקודו של
אליהו סלע, המכונה "רעננה", בג'יפ שנסע
משער הגיא לכיוון בית סוסין. עמוס חורב
וגבריאל רפפורט יצאו בג'יפ מבית סוסין
לכיוון שער הגיא. שני הג'יפים נפגשו בתוואי,
מפגש שמשמעותו: אפשר להגיע לירושלים.
"למחרת גייסנו 31 ג'יפים שהיו עמוסים
בכ-6 טונות של אספקה, תחמושת ונשק.
הג'יפים יצאו מחולדה והגיעו לירושלים בדרך
שנקראה על ידי העיתונאים 'דרך בורמה'.
המצור הוסר."
לקראת ההפוגה השנייה עזב עמוס, לבקשתו
של יגאל אלון, את חטיבת הראל והצטרף
למפקדת חזית הדרום כסגנו של יצחק רבין,
שהיה אז קצין המבצעים של החזית. מאוחר
יותר, תחת פיקודם של יגאל אלון ואחר כך
של משה דיין, התמנה לקצין מבצעים של
חזית הדרום והיה חבר ועדת שביתת הנשק
הישראלית-מצרית.
לימודים בארה"ב
MIT
בסוף דצמבר 9491, נשלח עמוס ל-
ללימודי הנדסה מטעם הצבא. הוא החל את
הלימודים בינואר 0591, ועד אוקטובר 2591
השלים תואר ראשון ושני בהנדסת מכונות.
עם שובו ארצה ולצה"ל, הקים את מחלקת
אמצעי לחימה במטה הכללי.
קצרה היריעה מלתאר את 8 שנות פעילותו
של עמוס חורב בפלמ"ח ואחר כך שנותיו
הרבות בצה"ל. בשנת 4591 מינה אותו משה
דיין לקצין חימוש ראשי. עמוס היה בחיל
החימוש עד שנת 6691 (עם הפסקה קצרה
ללימודים לתואר השלישי, אותו לא השלים).
כאשר מונה פרופסור אפרים קציר לתפקיד
המדען הראשי של מערכת הבטחון, צירף
אליו את עמוס חורב כסגנו.
עם סיום תפקידו בלשכת המדען הראשי
התמנה עמוס לראש אגף האפסנאות ושימש
בתפקיד עד 2791. באותה שנה התמנה
לתפקיד המדען הראשי של מערכת הבטחון.
בראש הטכניון
בשנת 3791 נבחר עמוס חורב לתפקיד נשיא
הטכניון. מאז בחירתו ועד כניסתו לתפקיד
היה מגיע לטכניון בכל יום שישי, במדים,
ועובר מפקולטה לפקולטה כדי להכירן. ב-1
באוקטובר פשט את מדיו ובו ביום היה לנשיא
הטכניון, אלא שב-6 באוקטובר 3791 פרצה
מלחמת יום הכיפורים ועמוס חזר לצבא.
לטכניון הגיע שוב רק אחרי יותר מחודש.
מאז, הוא אומר, זה סיפור אהבה.
עמוס נכנס לתפקיד נשיא הטכניון עם
פרוץ מלחמת יום הכיפורים וסיים אותו
בתום מלחמת שלום הגליל. "בין המלחמה
שנפתחה עלינו מדרום לבין המלחמה לחיסול
האיום מצפון יצרנו, בנינו, פיתחנו וחידשנו,"
אמר בטקס חילופי הנשיאים, כשהעביר את
שרביט הנשיא לפרופסור יוסף זינגר אחרי
תשע שנות כהונה. זאת כנראה תמציתה של
הציונות החדשה. אלה תולדות ימי התבססות
המדינה. אלה חבלי תקומת עם ישראל
במולדתו."
עמוס דיבר על צורכי העתיד של המדינה
ועל היערכות הטכניון לקראתם, והיום
נשמעים דבריו כנבואה. הוא דיבר על
חשיבות המיחשוב בימים שאיש לא ידע מהי
רשת האינטרנט. הוא דיבר על הרפואה
המודרנית ועל המיכשור הרפואי, על מסגרות
בינתחומיות, על הסכמים בינלאומיים, על
הכפלת השטח הבנוי של הטכניון, על
רווחת הסטודנטים ושיפור איכות חייהם
בקמפוס, ועל הקשר עם הבוגרים. "עלינו
לשמש דוגמא אישית של מוסר עבודה, יושר
אינטלקטואלי ונאמנות לרעיון", אמר. "על
מנת שאלה ינחו את בוגרינו בהתקדמותם
ובהתפתחותם המקצועית והאישית."
עמוס דיבר גם על החינוך, וגם בעניין זה הוא
עמוס חורב (שני מימין) ושאול ביבר
