מגזין הטכניון | חורף 2015

24 / 48

24
"זה היה חלום שהתגשם - א
רפואה
מימין לשמאל - בחזית:
אמילי הרצברג, אלכסיס שטיינברג,
טניה רזניק, רבקה נריל,
שרה אלשבילי. בשורה השנייה:
פיליפ טייב, ליאונה פיינסטון,
ללה גרוסמן, לורן כוחן, אוליביה
דיאמונד, אריאל קמינוב.
בשורה השלישית: מיכאל הרמן,
משה מוסקוביץ, אבי מילר,
טל סנדלר, סטורם ליבלינג. מאחור:
ג'וש גלריס, ריאן גולדשטיין, אווה
פריד, אלי בלשן, דניאל קורבנוב,
דב גולדשטיין
. אלכסיס הייתי עושה זאת שוב
שטיינברג הקנדית בחרה בטכניון
"בגלל המוניטין שלו, ומפני שהתאהבתי
בישראל בגיל 61, כשביקרתי כאן
במסגרת משלחת של 'יהודה הצעיר'.
למה מאז היה לי ברור שעוד אחזור."
? "ידעתי שהמסלול הזה TeAMSדווקא
מחייב אותי לעשות תזה, ושמחתי על
כך מפני שאני מתעניינת מאוד במחקר
וברפואה. אהבתי את הרעיון של קבוצה
אינטימית, והמיקום (חיפה) היה מצוין
- נראה לי שבתל אביב התוססת קשה
ובמבט לאחור? להתרכז בלימודים."
"זו אחת ההחלטות הטובות שעשיתי
בחיי. תקופה נפלאה בתרבות נהדרת
ובארץ ייחודית. הלימודים בתוכנית
היו נפלאים, ואילו ניתנה לי הזדמנות
שנייה הייתי בוחרת שוב במסלול הזה."
"בהחלט, היחסים עם עד כדי כך?
הסגל היו מעולים, ובזכות הקבוצה
המצומצמת יכולנו לשאול כל שאלה
שרצינו. השילוב בין תוכנית קטנה,
צוות ניהולי פתוח ומסור ונפלא, סגל
מצוין ומדיניות של דלת פתוחה היה
פשוט מצוין. הרגשתי שאני נמצאת
במשפחה, ושהמשפחה הזאת מאפשרת
לי להצטיין כסטודנטית לרפואה. בכל
פעם שהתעורר בי חשש כלשהו מצאתי
את האדם המתאים להתייעץ איתו."
"היו כאן מורים ומבחינה מקצועית?
שהם ראשי מחלקות בבתי חולים -
פריווילגיה שאינה קיימת בבתי ספר
אמריקאים לרפואה. למדנו מהמומחים
המובילים בתחומם, ולכן קיבלנו כאן
הכשרה פרה-קלינית וקלינית שלא
מרצה קיימת במקומות אחרים."
"לי היה מזל מיוחד, אהוב במיוחד?
כי המנחה שלי, הנוירולוגית פרופסור-
משנה בת' מורינסון, עשתה מעל ומעבר
עבורי. היא נלחמה כדי שאקבל קורס
באוניברסיטת ג'והנס הופקינס, הכשירה
אותי באופן אישי במחלקה לנוירולוגיה,
וגם הנחתה אותי בתזה. אני חייבת
לה המון מההצלחה שלי. ראוי להוסיף
שאחד הדברים הנפלאים שקיבלתי הוא
אפשרות לעשות קורסים בשלושה בתי
ספר מעולים בארה"ב: ג'והנס הופקינס,
אוניברסיטת פיטסבורג ואוניברסיטת
ניו יורק, וההכשרה הקלינית שקיבלתי
בטכניון איפשרה לי להצטיין שם."
רפואה ברמה המתקדמ
פז ללמוד רפואה ברמה ג
משפחה, מה שסייע לי לה
"מעולים. שני הלימודים?
אותנו בלימודים הקליניים.
עצמנו, כמו גם עם המרצי
רפואה ברמה המתקדמת
. טניה רזניק הגיעה לתוכנית מפני אחת החוויות המדהימות ביותר
ש"לא יכולתי להרשות לעצמי להחמיץ הזדמנות ללמוד רפואה
"לחלוטין. הלימודים בישראל החלטה נבונה, בדיעבד? בישראל."
בפרט, היו אחת החוויות המדהימות ביותר TeAMSבכלל, ובתוכנית
בחיי. התחברתי כאן עם אנשים שהפכו למשפחה, ובמקביל זכיתי
בהשכלה מעולה. אילו ניתנה לי הזדמנות חוזרת - ממש חבל שאין
"דווקא הריחוק למרות הריחוק מהבית?- הייתי עושה זאת שוב."
הזה מהמשפחה, ומהחיים המוּכרים, סייע בגיבוש החברתי המהיר
"קיבלנו כאן הכשרה נפלאה, עם ובהיבט המקצועי?בינינו."
הרבה 'עבודת כפיים' קלינית, בגישה ישראלית פתוחה ונעימה. כל
הרופאים בבתי החולים שמחו לעזור - בכל שאלה ועניין."
. ג'וש ג'לריס הגיע לישראל, ולטכניון, קהילה אינטימית של חברים
בציפייה "להוסיף עוד ממד לחווית הלימוד ולהעשיר את התפתחותי
"בהחלט. היה כאן גיוון מדהים בקרב הסטודנטים זה הצליח?האישית."
(יהודים חילונים, דתיים ולא-יהודים) ובסגל ההוראה (יהודים, ערבים
"בהחלט. הלימודים היו קשים מאוד, היה קשה?ויוצאי ברית המועצות)."
אבל ההרגשה בסוף מעולה: הרווחנו כאן הכשרה ברמה גבוהה וקשרים
חמים ונהדרים בין הסטודנטים. זו היתה קהילה אינטימית של חברים
מילה עלינו, הישראלים?יקרים, שסייעו זה לזה בשנים קשות מאוד."
"הופתעתי מכם מאוד, ולטובה - הישראלים נורא קשוחים כלפי חוץ,
"ואז הם מוכנים לעשות הכל ואז?ה הזה נושר מהר מאוד." ֶאבל המעט
"במיוחד אם אתה זר! בסופו של דבר אני גם אם אתה זר? למענך."
חייב להודות שהשיפוט המוקדם שלי היה שגוי. וחוץ מזה, הם אפילו לא
נוהגים גרוע כמו שמספרים עליהם!"
יחס אישי, אינטימיות משפחתית, לימודים בהילוך גבוה ו"עבודת כפיים" קליני