33 / 48
33
ד"ר ג'ולס בשנת 9002
היישומית
חשיבותו המעשית של המדע הבסיסי
עיקר עיסוקו של ד"ר ג'ולס נוגע כיום
לעולם האבטחה וההצפנה, שאליו הגיע
כמעט במקרה. "בשלב מסוים הפיץ אחד
העמיתים שלי הצעת מחקר, שמבקשת
לבדוק את השימוש בקריפטוגרפיה
ליצירת כסף דיגיטלי. זה תפס אותי
מיד - מתמטיקה כרכיב מרכזי בתשתית
הקריפטוגרפיה, והדברים הייחודיים והלא-
אינטואיטיביים שהמתמטיקה מאפשרת
לנו להשיג. כיום, כעבור עשרים שנה,
אני עדיין מעורב בתחום הכסף הדיגיטלי,
ונדהם שוב ושוב מהדברים שקריפטוגרפיה
יכולה - ולא יכולה - לעשות.
מהו תחום ההתמחות הספציפי שלך?
לשמחתי, ספקטרום המחקר שלי נרחב
למדי, וזה אחד הדברים שאני אוהב
בתחום האבטחה - נגיעתו כמעט בכל
היבט בחיים. אני מעורב בפרויקטים
הקשורים במידע, התקנים רפואיים,
ביומטריה, פרטיות, וכאמור - כסף
דיגיטלי.
מהו האתגר המרכזי בתחום הזה?
האתגר המובנה בתחום האבטחה
נובע מיתרונו הנצחי של התוקף על
המגן - יתרון שבולט במיוחד במערכות
גדולות, שקשה יותר להגן עליהן. כיום
אנחנו מניחים תמיד שמישהו כבר פרץ
למערכת, ולכן אני מתמקד בין השאר
בניסיון ליצור הגנה באמצעות הטעיה.
אחד הנושאים המרכזיים שמעסיק
אותי בתקופה האחרונה הוא "מלכודות
דבש" - שימוש באובייקטים מדומים כדי
לזהות ולהטעות את ההאקרים. ככל
שזה נשמע פרדוקסלי, אנחנו משפרים
את אמינות המערכת באמצעות הונאה.
אז אנחנו יכולים לישון בשקט?
לנו, אנשי האבטחה, יש עוד הרבה
עבודה. עם זאת, צריך לזכור שנבואות
הזעם השונות בתחום הזה - מפירצת-
ועד לשמועה
Heartbleed
האבטחה
על הכנופייה הרוסית שגנבה יותר
ממיליארד סיסמאות - מתנפצות ברובן,
והמערכות מחזיקות מעמד נגד נסיונות
פלישה. לכן אני לא מודאג מ"פרל
הארבור דיגיטלי" ומקריסה קולוסאלית
של מערכות האבטחה, אלא מקריסת
האמון במערכות הסייבר.
כלומר?
הבעיה העמוקה והאמיתית היא שגניבת
זהויות וגניבה של קניין רוחני מנתקות
בין השקעה לבין גמול, הורסות את
האמון וכך פוגעות ביכולת לקיים מסחר.
שיגשוג מושתת על אמון, וקריסת האמון
היא תהליך הרסני. לא מזמן, כשאכלתי
ארוחת ערב עם עמית בשוויץ, הוא נתן
למלצר את כרטיס הביקור שלו וביקש
לשלוח לו את החשבון. הופתעתי מאוד,
כי ברוב המקומות - בעיקר במדינות
ים אמון כזה.
ִ
גדולות - אנחנו לא חוֹו
צריך לעשות הכל כדי לשמר ולחזק
את האמון הציבורי באינטרנט
ובטכנולוגיה, ולנו כמומחים יש כמובן
תפקיד חשוב בכך.
אנשים חוששים מאוד לפרטיותם.
אני חושש שבטווח הארוך ניאלץ לוותר
על הפרטיות ההרמטית שאנשים
רבים דורשים. מובן שנידרש להגן על
מידע אישי, אבל נתמקד יותר בפיתוח
דרכים להגנה על חירויות אזרחיות ועל
ההתייחסות ההוגנת לאדם.
גם כאן יש כמובן הרבה עבודה לקהילת
המחקר.
במשך 71 שנה עבדת מחוץ
לאקדמיה.
נכון, מתום הדוקטורט ב-6991 ועד
.
RSA
השנה שעברה עבדתי בחברת
התחלתי כחוקר והתקדמתי עד לתפקיד
המדען הראשי של החברה.
ואתה נוטש את העולם ההוא בלב
שלם?
אני הולך לאקדמיה בלב שלם מפני
שברור לי שאשמור על הקשרים שלי
עם עמיתים ועם גורמים בתעשייה,
ואמשיך לעבוד על הפרויקט הנוכחי שלי
- הקמת חברת הזנק לניהול מידע אישי
במערכות בריאות.
באופן פרדוקסלי, מתוך האקדמיה אהיה
אפילו יותר מחובר לתעשייה, כי עכשיו
יהיה לי מנדט לבחור את השותפים שלי
בתעשייה.
ניהלת מחקר נרחב ורב-תחומי.
מחקר בתעשייה הוא בהכרח עבודה
ת-תעשיות, וזו הסיבה
ַ
בין-תחומית, חוֹצ
שמודל-המעבדה-הבודדת הולך
ומתפורר כי כבר אינו אפקטיבי. בכלל,
קשה לאתר ולפתח רעיונות חדשים
כשאתה יושב "בחוץ", כלומר מחוץ
לאקדמיה, כי עבור חברות קטנות
המחקר הוא פריבילגיה, וחברות גדולות
יעדיפו לרכוש טכנולוגיה במקום לפתח
אותה בעצמן.
ומה הפתרון?
אחד הפתרונות האפקטיביים למילכוד
הזה הוא יזמות בתוך האקדמיה - אותו
מודל שקורנל-טק אימצה. השילוב הזה
בין אקדמיה ויזמות אינו פשוט, כמובן,
אבל הטכניון הוכיח שהוא אפשרי.