41 / 48
41
יכולים לנבא - בדיוק הולך וגובר - כיצד ישפיע
טיפול ספציפי על החולה הספציפי.
היית שותפה גם במחקר הפרמקו-גנטי של
"קופקסון".
נכון. התרופה הזאת פותחה על ידי "טבע" על
בסיס מחקר שנערך במחלקה לאימונולוגיה
במכון ויצמן, ואושרה לשיווק בארה"ב בשנת
.1996
את עוסקת במחלות קשות,
כלומר בעניינים של חיים ומוות.
י בטכניון
ַ
בעיניי זו שליחות. בתחילת לימוד
הייתי משוכנעת שאהיה בסופו של דבר רופאה
בישראל, אבל הדוקטורט הסיט אותי מלימודי
הרפואה - לטוב ולרע. כרופאה אמנם יכולתי
לעזור לעשרות חולים ביום, אבל בעיסוק
הנוכחי שלי אני נוגעת בחייהם של מיליוני
בני אדם. זו בהחלט אחריות עצומה, אבל גם
עבודת קודש.
מה שמביא אותנו למהפך האמוני שעברת.
גדלתי במשפחה חיפאית חילונית לגמרי, ועד
שהגעתי לאקדמיה מעולם לא עלו בי ספקות
באשר לאורח החיים החילוני - סיפרתי לעצמי
שהחילוניות היא בחירה שלי.
וכיום את חושבת אחרת?
רגל, עולם
ֶ
בהחלט. אורח החיים החילוני היה ה
ערכים שההורים והסביבה הכתיבו לי. מעולם
לא בחנתי את נכונותו ומעולם לא שאלתי אם
הוא מתאים לי - עד שהתחלתי את הדוקטורט.
דווקא אז? קצת פרדוקסלי, לא?
במהלך הדוקטורט, שאותו עשיתי בטכניון
ובמכון ויצמן, עבדתי עם חוקרי אבולוציה
שפיתחו מודלים וסימולציות לראשית החיים
- כלומר לתהליך שבו מולקולות מצטרפות
באופן ספונטני למבנים שמדמים חיים. ראיתי
שבין החוקרים שמתמחים בחקר תהליכים
אבולוציוניים יש גם חוקרים דתיים, וזו נראתה
לי ממש סתירה מובנית. דיברתי איתם,
והשיחות האלה ערערו את תפיסת העולם שלי.
קראתי המון בנושא בחיפוש אחר תשובות,
ומצאתי אותן בדת.
ואז מצאת עוד משהו. מישהו, ליתר דיוק.
כן, את בעלי לעתיד. אהרן היה אז עולה
חדש, מארצות הברית - סטודנט דתי שלמד
יחד איתי רפואה בטכניון. התחלתי לצאת
איתו למרות היותו דתי, והאמנתי בתוך תוכי
שאצליח לשכנע אותו להשתנות בשבילי. גם
איתו ניהלתי דיונים ארוכים על בריאת העולם
ועל אמונה, ובסופו של דבר הגעתי להחלטה
רציונלית שיש בורא לעולם.
סליחה? החלטה רציונלית?
כן. הגעתי למסקנה ברורה ומחייבת, שהאמונה
היא תיאוריה יותר משכנעת מהתיאוריה
החילונית. למרות שהאמונה היא בהחלט
גם רגש, בשבילי היא היתה מסע שכלי אל
האמת. היה לי חשוב שיהיה בסיס לוגי לאמונה
שלי, אולי מפני שאני אדם ריאלי, וכשהכול
הסתדר לי מבחינה רציונלית - אז התחלתי
לקיים מצוות. זה לא היה קשה - זה פשוט
זרם לי.
איך הגיבו הסביבה והמשפחה?
הרבה אנשים היו - ועדיין - המומים מהקלות
שבה ויתרתי על כל כך הרבה דברים: השיער
הגלוי, מאכלים לא כשרים, טיולים בשבת
ועוד. אבל מבחינתי כל זה לא היה ויתור, כי
ברגע שהבנתי מהי האמת בחיים, כל שאר
הדברים נהיו שוליים ולא מהותיים.
עם ההורים זה לא היה פשוט, כמובן. הם
נלחצו מזה שאני הולכת להשתנות. אחד
החששות המרכזיים שלהם היה שבעקבות
החזרה בתשובה אחליט לעזוב את העולם
המדעי ולא אמשיך בלימודי הרפואה. החשש
הזה נבע כמובן מדימוי שגוי ומסטיגמות על
האישה הדתייה. הם בהחלט ניסו להשפיע עלי,
אבל ברגע שהבינו שההחלטה שלי סופית,
ובמיוחד אחרי שהתחתנתי עם אהרן, הם נתנו
לי גיבוי מלא. כידוע, במקרים רבים של חזרה
בתשובה או חזרה בשאלה נוצר נתק כואב
בין הילד להוריו. לשמחתי, ההורים שלי שמרו
כל הדרך על "תדר פתוח" ועל אהבה ללא
תנאי. היום, במבט לאחור, אני יכולה לומר
שהמשפחה שלי למדה לקבל - ואפילו להעריך
- את הבחירה שעשיתי.
נחזור לקריירה האקדמית. סיימת דוקטורט,
ואז?
אחרי הדוקטורט הייתי אמורה לחזור לטכניון
להמשך לימודי הרפואה, אבל חודש לפני
תחילת הלימודים קיבלתי הצעה שקשה
לסרב לה: פוסט-דוקטורט באוניברסיטת דיוק
בארצות הברית. ההחלטה לא היתה פשוטה
משום בחינה, ובטח לא מבחינה משפחתית -
בעלי לא רצה לחזור לארה"ב, משם הוא הגיע,
וחוץ מזה היה לנו תינוק בן שנה ועוד תינוקת
בדרך. מה שהכריע את הכף לטובת הפוסט-
י המוחות בתחום
ֵ
דוקטורט הוא הידיעה שטוב
הפרמקו-גנטיקה, שבו רציתי להתמקצע,
נמצאים באיזור ה"פארק המשולש" בצפון
"
של מיליונים
קרולינה, שם נמצאת אוניברסיטת דיוק.
איך את מסכמת
את "התקופה האמריקאית"?
זאת היתה תקופה משמעותית מאוד מבחינה
מקצועית, וגם חוויה משפחתית אדירה. היינו שם
מעין שגרירים של מדינת ישראל ושל היהדות,
ויצרנו חברויות מדהימות עם קולגות ועם
הקהילה המקומית. אני הייתי האישה היחידה
עם כיסוי ראש מלא, וגם בעלי היה די חריג,
כחובש כיפה. אירחנו לסעודות שבת חברים
מכל הדתות והוכחנו שאין שום סתירה בין מדע
לאמונה.
השהות בארה"ב התארכה קצת.
התוכנית המקורית היתה שנתיים של פוסט-
דוקטורט, ואז הביתה, אבל שוב הצלחתי
להתברג בין טובי המדענים בתחום הפרמקו-
גנטיקה, והתקבלתי לעבודה כמנהלת במחלקת
הגנומיקה בחברת התרופות גלקסו-סמית-קליין.
כך המשכנו לארבע שנים נוספות בארה"ב,
שבהן עבדתי יחד עם שתי חברות תרופות
מובילות נוספות, ואז חזרנו. כאן הקמתי את
"ישרא-ג'ין" - חברת ייעוץ פרטית לשימוש
בגנטיקה תוך כדי פיתוח תרופות. "טבע" היתה
לקוח שלי, ובאחד הכנסים המקצועיים פגשתי
את המדען הראשי של החברה, ד"ר מייקל
היידן. קיימנו כמה מפגשים, שבעקבותיהם
גויסתי ל"טבע", במטרה להקים את היחידה
לרפואה מותאמת אישית ופרמקו-גנטיקה. זה
התפקיד שלי כאן, והוא תובעני מאוד, אבל גם
מרתק.
למה לחזור לישראל כשכל כך טוב?
ידענו שכאן אנחנו רוצים לגדל את הילדים
שלנו, והחלטנו שזה הזמן לחזור הביתה.
ישראל היא הבית?
בהחלט. ראינו בארה"ב יעד זמני, שאחריו נחזור
לישראל. כל הזהות שלנו קשורה בארץ ישראל.
מאז ומעולם היה לי ברור שאין לנו, כיהודים,
שום מקום אחר על פני הגלובוס.
חזרתם למקום מאוד נידח: חוות יאיר.
הגענו לכאן מתוך חיפוש אחר מקום שבו נתרום
בעצם העובדה שנחיה שם. התפיסה שלנו היא
שאם אנחנו מאמינים בארץ ישראל, אז אנחנו
צריכים לחיות אותה ברגליים שלנו. בבחירה
בחוות יאיר, ובשומרון בכלל, אנחנו מחזקים
את ארץ ישראל ומחנכים את הילדים לאהבת
הארץ. מצאנו כאן קהילה שהיא משפחה ובית
חם, ואנחנו שמחים על הבחירה הזו.