40 / 48
40
א
בשטח
בוגרים
יריס גרוסמן, ילידת חיפה, ידעה מאז ומתמיד
שתלמד רפואה בטכניון, וכבר בגיל 02 החלה
לממש את חלומה. מדוע רפואה? "כי רציתי להבין איך
הגוף עובד ואיך אפשר לעזור בריפוי חולים. קראתי
הרבה ספרות מדעית בנושא, וגם התנדבתי במד"א.
בבית הספר הריאלי בחיפה למדתי במגמה ריאלית-
פיזיקלית והתעניינתי בכל מה שקשור לכימיה,
ביולוגיה ופיזיקה - אבל בעיקר בחקר המוח. למדתי
את מבנה המוח לפרטי פרטים, ושיננתי את השמות
של העצבים המרכזיים. אפילו הסתובבתי במרכז
לחקר המוח בבית החולים שיבא ובמעבדות השינה
בטכניון, דיברתי עם מומחים שם ושאלתי אותם
קושיות על המוח."
חנונית אמיתית.
כנראה שהייתי סוג של חנונית. מהתלמידים
שמקבלים 89 ומצטערים שזה לא מאה. אמנם יצאתי
עם חברים והלכתי לבלות מדי פעם, אבל תמיד
ידעתי מה העיקר מבחינתי ומה הטפל, והייתי מאוד
מפוקסת. עניין אותי להצליח בלימודים ולהעשיר את
עצמי בידע ככל האפשר.
ולמה דווקא טכניון?
הטכניון הוא המוסד האידיאלי בארץ ללימוד רפואה
בדגש על מדעים מדויקים. למרות שהתקבלתי לכל
בתי הספר לרפואה בארץ העדפתי את הטכניון
כקרש קפיצה בעולם המחקר המדעי-רפואי.
בגיל 22 כבר התקבלת למסלול ישיר לדוקטורט.
כן. בשנת 9991 התחלתי לעבוד כעוזרת מחקר אצל
פרופסור אריאל מילר בקליניקה לחקר טרשת נפוצה
בטכניון. התייעצתי איתו לגבי הדוקטורט, והוא עזר
לי לגבש את נושא המחקר: הקשר בין המבנה הגנטי
של האדם הספציפי לבין תגובתו לתרופות מסוימות.
את הדוקטורט עשיתי בהנחיה משותפת שלו ושל
הפרופסורים דורון לנצט וג'קי בקמן ממכון ויצמן.
זה היה אז מחקר חלוצי מאוד.
בהחלט - מחקר מעורר השראה מבחינה מדעית, שיש
לו גם השלכות ישומיות נרחבות, בתחום הפרמקו-
גנטיקה.
תחום הפרמקו-מה?
פרמקו-גנטיקה. כאמור, מטופלים שונים מגיבים
באופן שונה לאותה תרופה, ואחת הסיבות לכך היא
השוני בגנטיקה - או במפה הגנטית - שלהם. תרופה
ר. אם נמפה
ֵ
שמועילה לאדם אחד עשויה להזיק לאח
במדויק את הגנים הרלוונטיים, נוכל לדייק יותר
בתכנון התרופה ובהתאמת הטיפול לחולה הספציפי.
אם בעבר היו המפתחים והרופאים עובדים בשיטת
ייה, הרי שכיום אנחנו יכולים לחסוך את
ִ
הניסוי והטע
הניסוי - ובעיקר את הטעייה. במילים אחרות, אנחנו
, בוגרת הפקולטה
ד"ר איריס גרוסמן
לרפואה, נכנסה לתחום הגנטיקה
והשתלבה לאחרונה בחברת טבע
"נוגעת בחייהם
"אין לי ספק שלחינוך יש תפקיד משמעותי בבחירה הזו. שלומית ומיכאל, ההורים שלי, עוסקים בהנדסה
ובמדע - אבא הוא מהנדס אוניות במקצועו, ואמא היא סגנית מנכ"ל מדעטק - המוזיאון הלאומי למדע,
טכנולוגיה וחלל. אמא עודדה אותנו למצות את עצמנו ולימדה אותנו לשאוף גבוה. היא דרשה מאיתנו לא
ם בעצמי,
ֵ
לעשות הנחות לעצמנו ולא לפחד מעבודה קשה, ובמקביל גם תמכה, עזרה וכיוונה. כיום, כא
י לשאול שאלות. אנחנו עורכים איתם ניסויים מדעיים. הם פותרים חוברות בחשבון
ַ
אני מעודדת את ילד
ובמדעים וקוראים המון. הם יודעים שאבא ואמא מעריכים לימוד והשקעה וזה דוחף אותם לכיוון הזה. ילדים
הם כמו ספוג - הם סקרנים וצמאים לידע, ועלינו - ההורים - מוטלת האחריות להשקות אותם ולכוון אותם
כמה שיותר גבוה, כשהכל כמובן עטוף בהמון אהבה."
מדען?
כיצד נעשה אדם
תודה למערכת "אתנחתא"
(מגזין העיתון "בשבע"),
שאיפשרה לנו להשתמש
בחלקים נרחבים מהראיון
שערכה הכתבת רבקי
גולדפינגר עם ד"ר גרוסמן