יוסף פרנקל
אמנון לורד: "הדור האבוד סיפורה של מלחמת יום הכיפורים".
הוצאת אריאל לחקר ביטחון ותקשורת וידיעות אחרונות - ספרי חמד.
503 עמודים. כריכה רכה. 3102.
אף כי מלחמת יום הכיפורים נסתיימה בניצחון ישראלי מוחץ, כאשר
תותחי צה"ל מאיימים על דמשק והטנקים הישראלים שואטים כ־001
ק"מ מקהיר, תחושות הזעם על מה שנתפס בעיניינו כ"מחדל" מלווים
אותנו עד היום.
ישראל שילמה מחיר יקר מאז יוני 7691 ועד סוף אוקטובר 37,
שהביא לכ־003,4 הרוגים. הזעזוע, מול משרד ראש
, הפך לתנועת
גולדה מאיר
הממשלה דאז,
מחאה המונית, שבעקבותיה נסדקו
יתדות השלטון וההגמוניה של הציונות
הסוציאליסטית.
, מי שהיה סג"מ
אמנון לורד
המחבר
צעיר במערכה, מתייחס ללוחמיה כמייצגו
של דור אבוד, שחווה טראומה נפשית
עמוקה ושאיבד אמונו בהנהגה הישראלית
ובמסריה.
המחבר טווה את אמירותיו בטון
מאופק ביותר, שדווקא מוסיף להן
עוצמה. הוא נצמד בכתיבתו לטכניקה של
חקירה ותעוד תוך הפגנת יכולת אנליטית
והסתמכות על מקורות מגוונים. כשרונותיו
האינטלקטואליים והתחקירניים, באים
לידי ביטוי, בין השאר, בהצגת מידע חדש
ובהטלת ספק בפרשנויות היסטוריות
מקובלות. הכשל המודיעיני, שמשתקף
ב"קונצפציה", אותה עמדה מקובעת ששידר
אלי זעירא
ראש אמ"ן דא"ז, האלוף (מיל')
למטכ"ל ולממשלה, מתועד רק כמרכיב אחד
בשרשרת המשגים של מקבלי ההחלטות.
רכיבים נוספים משיקים להתחייבותה של
ממשלת ישראל ל"בית הלבן", שלא לפתוח
במלחמת מנע, להתעלמותה מסימנים
מחשידים ולחוסר החציצה המתחייבת בין
ההליך הצבאי למדיני. רוח העוועים, שנשבה
: כדאי
משה דיין
בתודעת הקברניטים משתקפת בדברי שר הביטחון דאז,
לנו להתחיל זאת (המלחמה־ י.פ.) טוב מבחינה בינלאומית (עמ' 941).
לקח חשוב העולה מן הספר הוא הכורח לבחון שוב ושוב את
המתווים האמריקניים לפתרון משברים בעולם בכלל ובמזרח התיכון
בפרט. המחבר פוקח עינייהם של הסוגדים למדיניות "הבית הלבן"
בהזכירו, שיחסו לישראל אינו שונה מייחסו של ה"וול סטריט" למניות.
כל עוד המנייה עולה, האמריקנים מוכנים להשקיע בה, אך כשחלה
בה הידרדרות, הם מפנים לה עורף. לאחר שישראל נחלה תבוסה
, הפליט
הנרי קיסינג'ר
במתקפת הנגד בדרום, ב־8 לאוקטובר 3791,
היהודי שהגיע לדרגת שר החוץ האמריקני, מתועד כמי שמקשה על
אספקת מטוסים וטנקים לישראל וכמי שחושש מתגובתיו הפסימיות
(ראה עמ' 891-102). ההנהגה הישראלית
ריצ'ארד ניקסון
של הנשיא,
משלה את עצמה, כך לעמדת המחבר, שארה"ב מחוייבת לישראל.
אין כל סימטריה במחוייבות. הרכבת האווירית הסובייטית למצרים,
שנפתחה עם תחילת המלחמה נמשכה כסידרה, בעוד שמנהיגי ישראל
"ירקו דם" כדי לסחוט הבטחה מארה"ב למילוי האבידות בציוד הצבאי,
בעיקר מטוסים וטנקים ולעצירת הסחבת המכוונת של משרד ההגנה
האמריקני.
כאשר העזרה האמריקנית בוששת לבוא,
משה
מתקיימות שיחות עצבניות בין השרים
על גיוס נערים בני 71 לעתודה
אלון
יגאל
ו
דיין
צבאית ואזעקת מתנדבים מחו"ל כמו ב־8491.
רק לאחר היווצרות שינוי דרמאטי לטובתה של
ישראל לאחר הניצחון בקרבות השריון ב־41
באוקטובר 3102, עולה המנייה הישראלית
ב"בית הלבן" ונפתחת הרכבת האווירית
לישראל.
לישראל מתגלה
הנרי קיסינג'ר
יחסו של
כאמביוולנטי. מצד אחד הוא חש הזדהות
עם העם היהודי, אך מצד שני, הוא מקנה
עדיפות ברורה לאינטרס האמריקני. כאשר
, עדיין סטודנט לתואר ראשון
קיסינג'ר
באוניברסיטת הווארד, הוא מתנגד להקמת
מדינת ישראל ומניח, שמדינה יהודית נפרדת
במזרח התיכון עלולה להיות אסון היסטורי.
הוא אינו מאמין, שישראל תשרוד מעבר
לאמצע המאה ה־12. הגשמת האינטרס
הישראלי המהותי ביותר, הכרעה סופית של
הצבא המצרי, אינה חופפת את האינטרס
האמריקני שמבקש, להחליף את ההגמוניה
הסובייטית במצרים באמריקנית.
אם צה"ל היה נכשל במערכה ולא יוצר
איום על קהיר ממערב לתעלה, קרוב לוודאי,
היה נכנע ללחץ הסובייטי וחותם
קיסינג'ר
ש
על הפסקת אש המחייבת את צה"ל לחזור
לקווי יוני 7691, אך צה"ל נמצא בעמדת ניצחון מוחלט, שגם אותו הוא
מבקש למנוע, וזאת על־ידי הפניית שיירות מזון לארמייה המצרית
השלישית, שהייתה מכותרת על־ידי צה"ל.
המחבר חושף את מסריו המאיימים של שר ההחוץ האמריקני לישראל
בשבוע האחרון שלפני הפסקת האש לבל תשמיד את הארמיה השלישית.
אובדן התמימות בעקבות
מלחמת יום הכיפורים
>
המשך בעמוד 12
יוסף פרנקל
ביקורת ספרים
נובמבר-דצמבר 3102
הביטחון
| 18
