תעוזה וחוצפה
נובמבר-דצמבר 3102
הביטחון
| 28
דני רובין*
חנויות הרשתות הקמעונאיות בהגדרה, הן
חנויות שבאוריינטציה שלהן, על־מנת למכור
את מוצריהן, מתוכננות ואמורות להעניק
ללקוח "חווית קנייה".
הן רחבות, מזמינות, צבעוניות, מוארות,
מושכות, מפתות, נעימות ומעניקות שירות
יוצא־דופן. מעצם היותן כאלו, הן מושכות
אליהן קהל רב. אותו קהל, פוקד אותן חנויות בהמוניו, בעיקר ולרוב
בשעות השיא, הדוחק והצפיפות, בעיתות חג, אבל גם בכל סוף שבוע
ובמכירות "סוף־העונה".
עבירות של גניבת כיס, "כייסות" וגניבת מכשירי טלפון סלולאריים,
הפכו להיות "מכת מדינה" ובמשטרת ישראל מוטרדים מהיקף התופעה.
, ששימש דאז כשר התקשורת,
משה כחלון
בשעתו, היה זה השר
שפנה למנכ"לים של חברות הסלולאר, "לטפל בחומרה בתופעת
, "הרשות
FCC
גניבת הטלפונים הסלולאריים". גם ה-
הפדראלית האמריקנית לתקשורת", הגדירה
את גניבת הטלפונים הניידים כמגיפה.
בסוף שנת 2102, יצאה המשטרה
בהודעה הבאה: "מנתוני המשטרה
עולה, כי חלה עליה של %39 במקרי
שוד הטלפונים הסלולאריים
במדינה". בשנת 3102, לא צריך
נתונים משטרתיים כדי לקבוע,
שהמגמה הזו רק הולכת וגואה.
ואיפה הכי קל לגנוב אותם
מכשירים או ארנקים? נכון, בכל
מקום, שבו קיימת תנועת ציבור
גבוהה והומת אדם. עד כמה שהדבר
עצוב, חנויות הרשתות הקמעונאיות,
מעצם היותן כאלו, הן גם "מסוכנות"
בהיבט של "מעשי גניבה קטנים", אבל
מאוד כואבים.
עלותם של המכשירים הטלפונים הסלולאריים החכמים
גבוהה והם קטנים, חמידים וניתנים לגניבה ולהסלקה. יכולתו של הגנב
לשלול אותם לעולמים מאת בעליהם, מהירה עד מאוד, שלא לדבר על
סחירותם הגבוהה והעברתם מיד ליד במהירות שיא ובכסף טוב.
יותר מכל, אוהבים אותם גנבים את הלקוחות התמימים, רוצה
לומר, תמימות, אלו שלא ערות למעשי גניבה ואלו, שלא נתקלו בגנב
מימיהם או כלל העלו על דעתן, שגנבים קיימים במציאות ולא רק
בסיפורי האגדות. אותן נשים מבוגרות, שתיקן פתוח והטלפון מבצבץ
מתוכו, אותן אימהות עם עגלת תינוק עמוסה בשקית חיתולים, בקבוקי
חלב, מגבונים, אוכל ושאר פריטים אישיים, וכן, גם טלפון סלולארי
חכם, קטן ויקר. אותן לקוחות, באו ליהנות מאותה חדוות קנייה,
עליה סיפרתי לכם קודם. הן דוחפות את עגלת התינוק לפנים ועיניהן
נשואות אל קולבי הבגדים המדפים ועמדות תצוגה, חולמות בליבן, מתי
הן יכולות להשתחל שוב למידה הנכונה ולהופעה המזמינה. הן עושות
הכול, חוץ מאשר להביא בחשבון, שיש גנבים והם רבים והם מכוונים
בדיוק לאותם רגעים, שהראש שלהן בעננים, חושב רק על בגדים.
אם אנחנו לא נמצאים באופן קבוע "על המשמר" במוקדם או
במאוחר ובדרך כלל קצת באיחור אנחנו, מגלים שמשהו יקר־ערך שלנו
חסר.
מיותר להרחיב את היריעה, עד כמה לטלפונים החכמים חלק
משמעותי בחיינו ואינני מתכוון ליכולותיו הטכניות של המכשיר
או למגוון אפשרויותיו אלא לכמות המידע האישי והפרטי והחיוני
ולעיתים גם הייחודי והבלעדי, שאנחנו אוגרים בתוך המכשיר הקטן
הזה, החל ממספרי טלפון של מכרים ואנשי קשר, דרך חשבונות הבנק,
כלה בתמונות ובפגישות, שאובדנם לא יסולא בפז.
כמעט כל מעשי הגניבה של הארנקים ומכשירי הסלולאר, הינם
עבירות ללא אלימות. יחד עם זאת, פגיעתם לקורבן קשה וכואבת בכל
קנה־מידה, עלבון, אובדן, ונזק כספי ממשי.
לפני כמה חודשים בכרמיאל, הותקף עובד ברשת "שופרסל"
על־ידי שני צעירים, שבאיומים ובמכות שדדו ממנו מכשיר טלפון
סלולארי מתקדם. הם נעצרו והפרקליטות הגישה כנגדם כתב אישום
חמור בעבירת שוד בנסיבות מחמירות. סנגורם של הנאשמים בשלב
הטיעונים לעונש, יצא להגנת מרשו ואמר לבית המשפט, ש"העבירה
אינה נמצאת ברף הגבוה של עבירות השוד אלא במקרה בודד, שלא
תוכנן כהלכה"...כשהוא תומך את טיעוניו בעובדה, שהשוד נעשה ללא
איומי נשק וכי מרשיו לא היו רעולי פנים וכי האלימות, שהופעלה כנגד
המתלונן לא הייתה קשה"...נציגת המדינה מהפרקליטות עמדה מנגד
לטיעוני הסנגור של הנאשמים ואמרה כך : "גניבת טלפונים סלולאריים,
הפכה להיות "מכת מדינה" ועל בית המשפט לתת על כך את הדעת
באמצעות ענישה מחמירה". השופט, שגזר עונשי מאסר לנאשמים,
כתב בהחלטתו כך: "בשנים האחרונות, בית המשפט עד לתופעת גניבה
של טלפונים ניידים לעיתים קרובות תוך כדי הפעלת אלימות"...
ברבים מהקניונים בארץ,
מסתובבים יחידים וקבוצות,
שעיקר תכליתם לגנוב טלפונים
סלולאריים. אם תבואו בדברים
עם מנהלי הביטחון של
הקניונים, תשמעו מהם, עד כמה
התופעה רחבה וחוצה את כל
שדרת החנויות. ככל שהחנות
גדולה יותר, רחבה יותר והומה
יותר, כך יש יותר לגנבים כר־
מרעה חופשי לבצע את זממם.
לפני כמה ימים, מצאתי את
עצמי מתלונן בתחנת משטרה
ומוסר עדות כנגד גנב של
טלפונים סלולאריים. צילומים,
שבהם הוא מתועד מבצע גניבת
גניבת סלולאריים - מכת מדינה
* הכותב הינו בכיר בתחום מניעת פחת ואובדן
