יוסף קיסטר*
טרם יבש הדיו על הסכם ז'נבה ההזוי בין איראן למעצמות המערב,
שנחתם ב־32 בנובמבר 3102, פרסמו שלטונות טהרן פרשנויות
משל עצמם. צעד זה היה צפוי מראש, אך עושי השלום, כמו לאורך
כל ההיסטוריה, שבויים באמונתם, שאסור לעובדות לקלקל את
משאלות הלב.
גם האיומים מטהרן על מעצמות המערב וישראל וההודעות
ששוחררו לתקשורת על דרך הבנתם את ההסכם, הבהירו לכל, כי אין
להם כל עניין לקיים כל הסכם. אך השושבינים במערב־אירופה עדיין
חוגגים... ואילו בוושינגטון נדמה שכבר למדו להכיר את מקרוב את
ה'פרטנר' הרחוק שלהם. מה שברור הוא כי לאיראן אין כל עניין לקיים
אף לא סעיף אחד מסעיפי ההסכם, שנועד להגביל את קידום תכניותיהם
בתחום הגרעין. ההישג המדיני, אליו חתרו מעצמות המערב - מניעת
עימות צבאי - מתברר שטרם קרם עור וגידים וכמו במקרים דומים
בעבר הוא עלול להיות כישלון וחרפה גם יחד.
לבעלי המודעות ההיסטורית מזכירה התנהלות הדיונים עם נציגי
איראן את הסכם השלום עליו חתמו נציגי שתי המעצמות: צרפת,
בריטניה הגדולה ופולין עם מעצמות הציר: איטליה הפאשיסטית
וגרמניה הנאציונל־סוציאליסטית, במינכן, גרמניה, ב־92 בספטמבר
8391. מניעת מלחמה, או קיום השלום, תמורת הבטחות והקרבת
עצמאותה וחירותה של צ'כוסלובקיה לתביעותיו של הפיהרר והקאנצלר
. לא החרפה בהתבזות ובכניעה לשליטי גרמניה
אדולף היטלר
של הרייך
, ראש ממשלת
נוויל צ'מברלין
ואיטליה הטרידה את “בעל המטריה"
, ראש ממשלת צרפת.
אדואר דלאדייה
בריטניה הגדולה ואת עמיתו
העיקר שמנעו מלחמה והביאו “שלום", שכבר מאז כניסת כוחות צבא
גרמני לחבל הריין המפורז, ב־7 במרס 6391, היה בתהליך קריסה,
בפני ההמונים ונציגי התקשורת
צ'מברלין
“שלום בימינו", כפי שהצהיר
שקידמו את פניו עם הגיעו ללונדון בטיסה אווירית מיד לאחר שחתם
על אותו הסכם מביש. לא חלפה אפילו שנה וב־3 בספטמבר 9391,
נגרפה אירופה; ובהמשך יבשות נוספות למלחמה עולמית שנייה. אבל
באותו מעמד “חגיגי" לאור הזרקורים והבזקי צלמי העיתונות וטרטור
מצלמות הקולנוע, רצו נציגי שתי הדמוקרטיות לצאת גדולים...אבל
וגם בעיני ראשי מדינות אחרות ועמי אירופה
מוסוליני
ו
היטלר
בעיני
, שניחן בכישרון
היטלר
ומחוצה לה הם נראו קטנים. נמושות בעיני
להעריך את יכולת עמידתם של אלה העומדים מולו.
אולם חגיגות לחוד ומציאות לחוד. לא חלפו אלא שישה חודשים
בלבד מאז החיבוקים, הנישוקים וההבזקים לתקשורת על השגת שלום
מיוחל ובדאונינג סטריט 01 בלונדון, משכן ראש ממשלת בריטניה,
,
ספנסר צ'רצ'יל
וינסטון
הבינו שלא שלום השיגו, מה שהיטיב לבטא סר
ראש ממשלת בריטניה, החל ממאי 0491 - יולי 5491, על אותו הישג
הזוי של קודמו: לא שלום הבאתם. קיבלתם גם מלחמה וגם חרפה. איך
אומר פתגם רומי עתיק: “הרוצה בשלום היכון למלחמה!"
ב־92 במרס 9391, אישר הקבינט החלטה בדבר הכפלתו של
הכוח היבשתי. חודש לאחר מכן, אושר, לראשונה בבריטניה מאז
“המלחמה הגדולה" חוק גיוס חובה. “אותו קיץ נקראו חיילי־
המילואים לאימונים, וצי המלחמה וחיל האוויר המלכותי ערכו גיוס
בעקבות בריטניה גם ממשלת צרפת, גרורתה
)1(
חלקי של אנשיהם".
החלה להתנער משנתה ולעשות בדק־
)2(
של בריטניה באותה תקופה,
בית בשורות הצבא. אבל היה זה מעט מידי ומאוחר מידי. מכול מקום,
לא הצילה את השלום, לא את עצמאותה של צ'כוסלובקיה ואף לא
את מרכיביה של אותה רפובליקה, לא מנעה תוקפנות גרמנית ואף
הפכה את המלחמה לבלתי־נמנעת. על רצונה של גרמניה בשלום,
, שר החוץ של איטליה, שהיה גם
גלאצ'ו צ'אנו
העיד ביומנו הרוזן
,
יואכים פון ריבנטרופ
. בשיחה שקיים עם עמיתו
מוסוליני
חתנו של
שאלת
צ'אנו
שר החוץ של גרמניה. בעת משבר דנציג, שאל אותו
, מה מבוקשכם? הפרוזדור או דנציג?" וזה
ריבנטרופ
הבהרה: “ובכן,
השיב: “חדלנו לבקש זאת. אנו רוצים במלחמה".
בטהרן ובדמשק חוגגים
שבעים וחמש השנים שחלפו מאז אותו הסכם הידוע לשמצה
במינכן, כנראה, שלא חלחלו לתודעת מנהיגי אירופה והעולם. בז'נבה',
בשאר
שווייץ, חוגגים, מתנשקים ורוקדים. הגדיל לעשות שליט סוריה
ובירך אותו על
חסן רוחאני
, שהתקשר אל עמיתו, נשיא איראן,
אל אסד
הישגו. זה האחרון לא נשאר חייב והבטיח לידידו הנלחם על שרידותו
, יכולים
רוחאני
ו
אסד
בדמשק לעמוד לצדו בשיחות בז'נבה. השניים:
להיות מרוצים מעצמם על שהצליחו להתל בעולם כולו. הישג איראני
זה כבר תרם לשיפור יחסי תורכיה - איראן. ראש ממשלת תורכיה,
, הבליג על כבודו, תופעה נדירה כשלעצמה ושוחח
רג'יב טייפ ארדואן
במטרה לשפר את מערכת היחסים ביניהם. שיפור זה עשוי
רוחאני
עם
גם לשפר יחסי תורכיה - סוריה.
ההסכם עם האיראנים מאפשר לאלה האחרונים להמשיך ולשחק
באש. מטרתם הייתה הסרת ה"סנקציות" והמגבלות הכלכליות שהטילו
עליהם מעצמות המערב. ההסכם עם האיראנים חשף חולשה צבאית
של ארה"ב ובעלות־בריתה, בעלות־ברית, שזנחו אותה כבר במלחמת
המפרץ השנייה (3002), בפעילות צבא ארה"ב באפגניסטן, ובאיזורי
מתיחות אחרים. אירופה רוצה שקט ויציאה מהמשבר הכלכלי, אליו
נקלעה זה מספר שנים וטרם מצאה את נוסחת הקסם לשיקום המשק
והחברה. מה גם שארה"ב טרודה בבעיות כלכליות קשות מבית ואין לה
עניין להרחיב את מוקדי העימות שלה לחזיתות נוספות. בטהרן קראו
היטב את מצבה של מעצמת העל המקרטעת ונקטו יוזמה מדינית של
חיוכים. יוזמה, שבשלב הנוכחי, הם יכולים להחזיק זה לזה אצבעות. הם
צלחו את המשבר, שאיים למוטט את משטר האייתולות. אבל ערערו
את הביטחון של מדינות ערב, במיוחד של ערב הסעודית, נסיכויות
ארה"ב עייפה מלהיות
המבוגר האחראי
*הכותב הינו היסטוריון
בריגדיר פיטר יאנג, מלחמת העולם 9391 - 5491, צבא הגנה לישראל - הוצאת “מערכות", משרד הביטחון ההוצאה לאור, 9691, עמ' 42.
)1(
שארל בלוך, הרפובליקה הצרפתית השלישית, מסדה, גבעתיים 2791, עמ' 443.
)2(
עושי ה"שלום"
נובמבר-דצמבר 3102
הביטחון
| 38
