המפרץ, ירדן ועירק. רק סוריה המפורקת והמדממת זכתה מן ההפקר.
שליטי דמשק קיבלו יד חופשית להמשיך במעשי הטבח של בני עמם
בסיוע של שליטי טהרן והנהגת החיזבאללה בלבנון.
עוד המתיחות שבין איראן לבין המעצמות מתפוגגת בעקבות
ההסכם ההזוי שנחתם בינה לבין מעצמות המערב על הקפאת תכניות
הגרעין שלה בתמורה לביטול הסנקציות הכלכליות נגדה, הולך וקרב
עימות צבאי במזרח הרחוק. תופי המלחמה רועמים זה חודשים מספר
מעל שמי איים זעירים בגודל קליפת אגוז בשם סנקאקו (ביפנית), או
דיאויו (בסינית), איי טרשים לא מיושבים, אך עשירים בדגה ובמרבצי
נפט וגז תת־ימיים.
מאיי סנקאקו [דיאויו] תפתח הרעה?
סין, המעצמה הגדולה בעולם במספר תושביה והשנייה בגודלה
בשטחה, תובעת ריבונות על איים אלה ואילו יפן, שהאיים תחת
ריבונותה עומדת על המשך קיום ריבונותה עליהם, במיוחד בתחום
האווירי. ריבונות יפן על איים אלה היא משלהי המאה ה־91. אז היא
כבשה אותם מסין, אולם עם תבוסת יפן במלחמת העולם השנייה
נלקחה ממנה השליטה על איים אלה עד שנת 9691. הסינים טוענים
לזכויות היסטוריות על אותם איים. כך גם טיוואן (פורמוזה), המדינה
הסינית השנייה. סין הקומוניסטית, דרך אגב, עומדת על כך שקיימת
סין אחת ולא שתיים. היא נכונה להכיר בקיומו של משטר אחר על
אותו חלק כבוש, האי פורמוזה - טיוואן, אבל זו האחרונה תומכת
בסכסוך האיים דווקא ביפן. וכך גם דרום־קוריאה, אוייבת היסטורית
של יפן מאז מלחמת העולם השנייה וגם של סין, מאז מלחמת קוריאה
.)1953-1951(
המתיחות, בשלב זה, של שלהי שנת 3102 על המרחב האווירי
בשיאה. בינתיים פרסמה סין ביום 22 בנובמבר 3102 “מפת הגנה
אווירית", שכללה גם את האיים שבמחלוקת. בייג'ין הזהירה, שכל
טיסה צבאית, או ליתר דיוק, שאינה מסחרית, חייבת תיאום מראש עם
משרד ההגנה הסיני. אי־תיאום יתקל ב"צעדי חירום הגנתיים".
האיום הסיני לא השפיע על היפנים וגם לא על הסינים בטייוואן.
דרום־קוריאה המצוייה תחת איום תמידי מצד צפון־קוריאה הודיעה על
תמיכה גורפת ביפן. גורם נוסף, אם כי חלש יותר שהצטרף לעימות הוא
הפיליפיני. שלטונות מנילה הודיעו שהם דוחים את ההודעות של סין
בדבר מפת טיסות חדשה מעל האיים שבמחלוקת. הכול על סף פיצוץ...
חסר רק גפרור קטן שיצית את אבק השריפה המיתמר מעל שמי האיים
הזעירים. ובינתיים, עשו הדרום־קוריאנים ‘תפנית פרסה'. ממשלת
סיאול שמתנהלת תחת מתיחות מתמדת עם הממשלה ההזוייה של
פיונגיאנג הצפון־קוריאנית, קראה תיגר כלפי שתי המעצמות יפן וסין
העממית שנקלעו לעימות, בשלב זה, של הורדת־ידיים. סיאול הלכה
בעקבות ממשלת בייג'ין והכריזה ב־8 בדצמבר 3102 על הרחבת המרחב
האווירי שלה. במילים אחרות: הרחבת התחום האווירי 003 ק"מ
דרומה - לעבר סין העממית. הסיבה להרחבות ולמריבות באיזור זה
הוא ההשערות על מציאת מינרלים ומרבצי גז סביב אותם איים זעירים.
הגורם האחראי שניסה להוריד את הסינים מהעץ הגבוה, עליו
־25, טסו מעל
B
טיפסו הוא ארה"ב. שני מפציצים אמריקנים מסוג
איזור המריבה ביום 62 בנובמבר (3102) ולא נתקלו בשום תגובה סינית.
המטוסים לא היו חמושים ויש לראות בה טיסת התרסה נגד המדיניות
החדשה של בייג'ין באיזור זה. בהודעה האמריקנית שמקורה בפנטגון
ושנמסרה לתקשורת, נאמר כי הטיסה הייתה “מימוש של הזכות הבין־
לאומית לחופש ניווט ותנועה במרחב האווירי הבין־לאומי". משמע,
גם ארה"ב דוחה את ההודעה החד־צדדית של ההנהגה הסינית בעניין
המפה האווירית החדשה במרחב האווירי מעל האיים שבים סין.
סין נקטה אמצעי זהירות. שלטונות בייג'ין החליטו שלא ליירט
את המטוסים האמריקניים, אך הכניסו את האזור כולו לאווירת מתח
וחרדה. להיגיון בחלק זה של העולם חוקים משלו. אין הוא מוכר במערב.
נפתחה מלחמת עצבים. במזרח הרחוק לעצבים יש תפקיד חשוב
בקידום מדיניות. נקווה שכל הגורמים המעורבים בסכסוך יזום סיני זה,
יגלו אחריות וישמרו את האצבע על ההדק. נשיא ארה"ב כבר רמז, שעל
אף תמיכתו המוצהרת בעמדה היפנית, אין בדעתו להיכנס למלחמה.
ומדינאי מערב־אירופה מצאו נוסחת קסם. להוריד את
אובמה
הנשיא
המטרד - איראן - מסדר היום. במקום התמודדות עם הבעייה, אפילו
בדרך של הפעלת לחצים כלכליים (“סנקציות"), או מדיניים; ואם אין
דרך אחרת - צבאיים, הרי אין דבר טוב וקל מדרך של עקיפה, עייפות
של מנהיגות שניכרת בשיחות עם איראן, עייפות שמרמזת על איתור,
או אלתור פתרון מדיני על־פני פתרון צבאי. השאלה רק האם שאר
הגורמים בסכסוך משחקים על אותו מגרש עם אותם כללים?
נדמה, ששלטונות בייג'ין הלכו רחוק מדי ויצרו חזית גדולה של
מדינות רבות נגדם. אם בימים האחרונים של השלום באירופה,
באוגוסט 9391, שאלו עצמם אנשים רבים במערב־אירופה ובמזרחה
“מדוע עליהם למות למען דנציג?" ותמכו בממשלות שלהם לנקוט
מדיניות תבוסתנית של קניית “שלום" וזמן שאול בוויתורים מופלגים
לתוקפן, הרי הפעם הדברים קצת שונים. איש בעולם שמחוץ לאיזור
המריבה, אי־שם בים הסיני, אף לא שמע על איי סנקאקו, או דיאויו
ומאמין כי ניתן למצוא פשרה הוגנת לסכסוך האזוטרי ולמנוע הפיכתו
למלחמה עולמית. הצטרפות דרום־קוריאה ל"חגיגה" ואולי גם טייוואן
והפיליפינים, שלא לדבר על צפון־קוריאה, שנוהגת, על־פי הניסיון,
לומר את המילה האחרונה.
במציאות הנתונה, גם במזרח הקרוב, או התיכון וגם בזה הרחוק,
דרוש היום מבוגר אחראי. רוסיה לוטשת עיניים לכל מוקדי הסכסוך
יש לה הצלחות גדולות:
ולדימיר פוטין
בעולם. בעידן של הנשיא
גיאורגיה, סוריה, אוקראינה ועוד. ארה"ב לא רוצה ליטול עוד חלק
פעיל במשברים שמחוץ לגבולותיה. בניגוד לרוסיה יש במאזנה
כישלונות גדולים: עיראק, אפגניסטן, גיאורגיה, לוב, מצרים, סוריה...
:
חסן נסראללה
והרשימה עוד ארוכה. איך אמר מנהיג ה'חיזבאללה'
“ארה"ב עייפה". ואולי הפעם הוא מיטיב לראות מרחוק את מה שהוא
קצר רואי מקרוב.
תום ועידת השלום במינכן ב-92 לספטמבר 8391. משמאל, ראש ממשלת בריטניה
נוויל צ'מברלין, ראש ממשלת צרפת אדוארד דאלדייה, ה"פיהרר" אדולף היטלר,
ה"דוצ'ה" בניטו מוסוליני וחתנו שר החוץ האיטלקי גלאצו צ'יאנו
39 |
הביטחון
נובמבר-דצמבר 3102
