עדי כרניץ - אליעזר גולדשטיין: "אתיקה צבאית יהודית". מכון
משפטי "ארץ". ידיעות אחרונות - ספרי חמד. 3102. 552 עמודים.
כריכה קשה. תעריף 89 ש"ח.
הזיקה העמוקה בין השאלות המוסריות לבין השאלות הצבאיות היא
חלק בלתי־נפרד ממסורת צה"ל, אבל אם בקוד האתי, "רוח צה"ל",
שנוסח על־ידי פרופ' אסא כשר, אנו מוצאים בעיקר את שורשי התפיסה
הליברלית כפי שנוסחה על־ידי עמנואל קנט, ג'ון סטיוארט מיל וג'ון
לוק, הינה ב"אתיקה צבאית יהודית", אנו למדים על מגוון ערכים
ועקרונות מתוך המסורת היהודית, ערכים ועקרונות, שאמורים להנחות
את הדיונים בדילמות המורכבות, שעומדות בפני הצבא.
עדי
, סרן (מיל') בגדוד שריון והרב
אליעזר גולדשטיין
המחברים, הרב
, לוחם (מיל') בתותחנים, מצליחים
כרניץ
להבהיר לקורא, שקיימת זיקה עמוקה
בין מורשת צה"ל לבין מקורות האתיקה
היהודיים. השפה היא בהירה, קולחת
ומדברת גם לדעתו של כל מי שאינו שומר
תרי"ג מצוות.
ההבחנה החדה ביותר בין התפיסה
הליברלית המערבית לבין המסורת היהודית
נעוצה בהישענותה המוחלטת של הראשונה
על זכויות הפרט וחירותו, בעוד האחרונה
מעוגנת בערבות ההדדית, אם כי גם אינה
מזניחה את המחוייבות לרווחת היחיד
("האדם נברא בצלם אלוקים"). עמדה זו
מלמדת בין השאר, שעל הלוחמים לסכן
עצמם למען האומה, בעוד שהעם והצבא,
אמורים לפעול למען הלוחמים. התפיסה
הליברלית לעומת זאת, אינה מתייחסת
לערך הערבות הדדית ואינה מתמודדת עם
הסוגיות המוסריות העולות במלחמת מגן
מול ארגוני טרור כפי שאופיינית למדינה
ישראל. יתרה מזו, הליברליות, בגירסתו
הרדיקאלית־הפציפיסטית רואה במלחמה
"רע מוחלט" ואוסר אותה בכל מקרה, גם
אם לעיתים, אין ברירה ועלינו לאמץ את
, אבי הפלמ"ח,
יצחק שדה
אימרתו של
"אהוב את הנשק ושנא את המלחמה".
המסורת היהודית, כך אנו למדים מן
המחברים המלומדים מחייבת את השלטון
והצבא לפעול ב"דרך הישר" והמוסרית כפי שעולה מן הציווי "ונשמרת
מכל דבר רע", המופיע בפרשות התנ"כיות העוסקות בדיני מלחמה.
ערך הערבות ההדדית כביטוי להערכה מוסרית מופיע בדוגמאות
יהודה דובדבני
רבות. כך למשל, הוא סיפור עיטור המופת שהוענק לרס"נ
על ניהול קרב בתנאים קשים ביותר בחווה הסינית, במלחמת יום כיפור
וחילוץ פלוגתו לרבות פצועיה עד האחרון שבהם, כאשר הוא עצמו נותר
אחרון (עמ' 82).
לממש את
יהודה דובדבני
אין חוק או פקודה, שהיו יכולים לחייב את
ערך הערבות ההדדית, אך הוא הונע לפעולתו על־ידי קוד אישי ערכי.
המחברים מדגישים בהמשך, שמסורת צה"ל רצופה באירועים, בהם
חיילים פגועים ופצועים, המשיכו במשימתם בגבורה, אך היא מכירה
גם במקרים, בהם חיילים מעלו בתפקידם נוכח קושי קטן ושולי וסיכנו
שלא לצורך את עצמם ואת חבריהם. קו הגבול העובר בין משימה בלתי־
אפשרית לבין משימה קשה ותובענית, שראוי להתמודד עמה באומץ הוא
לעיתים בלתי־נראה בעליל ובנסיבות אלו, ערכיו של החייל משמשים
משקל מכריע בשרטוט קו הגבול.
ערך הערבות ההדדית משתקף במיוחד בנכונות הלוחם להקריב את
חייו למען הצלת חבריו, זאת בניגוד לכל אינסטינקט. דוגמה בולטת
ז"ל על הרימון, שסיכן
רועי קליין
למסירות נפש זו היא קפיצתו של רס"נ
את כל העומדים בקרבתו, בקרב הקשה
בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה (עמ' 43).
המחברים מנתחים בהרחבה סוגייה
אקטואליות דוגמת גיוס בני הישיבות, אך
בניגוד לעמדה האורתודוכסית החרדית
האוסרת את השירות בצה"ל על חשבון
לימוד תורה, הם ממשכים את מורשתו של
זצ"ל, שחייב
צבי יהודה הכהן קוק
הרב
את תלמידי החכמים להימצא בחזית בעת
המלחמה. כל מי שמשתמט מן הגיוס ומעדיף
לעסוק בעיניניו האישיים פוגע לעמדתם
בעיקרון הערבות ההדדית, שהינו ערך יהודי
מן המעלה הראשונה (עמ' 76).
שאלת "טוהר הנשק" נידונה באריכות,
כאשר מובהר, שמדובר בנשק, המשמש את
הלוחם באופן ראוי, מוסרי ומושכל, וזאת
בניגוד לאסכולות אנרכיסטיות במזרח
ובמערב, המפרשות אותה כמיליטריסטית
וכמקדשת את הנשק. המחברים מציגים
עמדה יהודית מסורתית הרואה במלחמה
מצב לא־רצוי, אך כזה, שאין להימנע ממנה
לעיתים, כאשר מדובר בשאלת קיום או מגן
(עמ' 19).
האידיאליזציה של היעדר־מלחמה נעוצה
באחרית הימים "וכתתו חרבותם לאיתים
וחניתותיהם למזמרות, לא ישא גוי אל גוי
חרב ולא ילמדו עוד מלחמה (ישעיהו ב' ד').
יחד עם זאת, מלחמת המגן מוגדרת במסורת
היהודית כמלחמת מצווה. ההיתר לפגוע באוייב המסכן את קיומך הופך
לחובה וההלכה היהודית מזהירה את הלוחם מפני רכות־לב ופחד.
סוגיה אחרת שבאה לכלל דיון היא הפגיעה ב"בלתי־מעורבים", כאשר
הכוונה היא בעיקר ל"בלתי־חמושים". אכן, לא מדובר בחפים מפשע
במובן המשפטי הטהור, שכן אירועי הקרבות ברצועת עזה ובלבנון
מלמדים כי התושבים ה"בלתי־חמושים", לא שעו לאזהרות צה"ל והעדיפו
לשמש מגן חי לטרוריסטים. כאשר עומדים על כף המאזניים חיי חיילינו
ערך הערבות ההדדית
יוסף פרנקל
ביקורת ספרים
מאי-יולי 4102
הביטחון
| 36
