46 / 60
העיירה היהודית
ינואר 5102
הביטחון
| 46
ה"אוריאדניק" שלנו בעיירה
ה"אוריאדניק" צייר תשבי
אליעזר קליר ז"ל*
היה זה גבר גבוה קומה מפלך יארוסלב,
רחב שכם ושמן עורף, זקן בלונדיני יורד על
פי מידותיו, מעיל השרד על כתפות הכסף
וכפתורי־הנחושת, מזהיר תמיד באור שבעת
הימים ושתי רצועות
עור תלויות ויורדות
מהמעיל מלמטה
למעלה ובהן אחוזים מצד אחד חרב ופרגול
ומצד שני - אקדח.
מתחת לזרועו פתילי־שרד אדומים קלועים
מעשי חושב ועל חזהו שפע של אותות
הצטיינות. למגפיו דרבונות מצלצלים -
כמוהו כגנרל של המטה הארצי בכל תפארתו,
אלא שהשעה אינה שעת מלחמה. אין פרץ
ואין צווחה והארץ יושבת לבטח. החרב של
" מחליד והולך. הפרגול מעלה
אוריאדניק
ה"
עובש ובנדן האקדח שומר "כלב־הסדר" שלנו,
חצי בקבוק ייש, שלעולם איננו שוכח לקחת
איתו בצאתו לסייר בכפרי הסביבה היות
וידוע לו שבדרך אין לא פונדק ולא חנות
לממכר יי"ש.
כקצפ־בן־קצפים (רוסי בן־רוסים) הוא זהיר
בתורת ולאדימיר הקדוש: "השתייה כדת היא
חדוות רוסיה". הוא לעולם אינו מסרב לכוס
משקה. לשבחו ייאמר שהוא מבעלי המוחין
ויודע יפה לכוון את המידה. למכריו השותים
יחד איתו הוא רגיל לומר: "אל תבטחו באנשי־
משטרה. הללו יאכלו וישתו איתכם וסופם
לעשות את הטוב בעיניהם." או"אל תשכחו:
הז'אנדרם אפילו כשהוא מוטל בביב של
שופכין, ז'אנדארם הוא. הישמרו מפניו...".
ודרך שתייתו שונה ומיוחדת במינה. רק
תסיט עיניך והגביע מתרוקן. הופך הוא את
הגביע - והיי"ש איננו! רק תמצמץ והנה
לגימה - וחסל! היו חקרני העיירה מתפלספים
ומקשים קושייה: "סתם נכרי השותה יין, מוצץ מציצה אחרי מציצה
לאט לאט וביישוב הדעת, מתון מתון - מכאן ראייה שהוא מתכוון
", שאין כמוהו אוהב את
אוריאדניק
להאריך בהנאתו. אם כן, למה ה"
הטיפה המרה הופך את הגביע בן רגע? תמוה! איש לא ידע לתרץ את
, שיכור זקן ורגיל: " - ילמדנו רבנו, הרי
חיים
הקושיה עד שעמדו לפני ר'
אתה בר־הכי בעניינים אלו ואין כמוך בקיא בהלכות קידוש והבדלה, מה
הטעם שבדבר?"
" - יהודים רחמנים, מה יש כאן להבין? הרי הדבר פשוט בתכלית.
סתם נכרי השותה בקבוק יי"ש לא השיג אותו אלא לאחר טורח רב
ויגיעה יתרה. תחילה נסע אל היער, כרת עצים וביקע אותם כל היום
כולו בקור ובגשם עד שמכרם בשוק. אין תימה שהוא חס אחר־כך על
כל טיפה וטיפה של המשקה היקר והרי הוא
מתכוון להאריך את תענוגו יותר ויותר. מה
שאין כן "אדום הצווארון" דנן - הרי משל
אחרים הוא שותה, משל ממונם של ישראל.
אם כן מדוע יהא חס על המשקה? לפי כך הוא
מגיח את היי"ש אל תוכו כמי שמטיל לתוך פיר
גלולות לרפואת־הגוף".
מהומה כי תפרוץ בעיירה ביום ראשון
בשבת או באחד מימי חגיהם או ביום שוק,
שהאיכרים מתבסמים ומגיעים לידי קטטת
" נוהג למהר, פנאי
אוריאדניק
ידיים, אין ה־"
יש לו לזה. ניטשיבו (אין דבר)! מוטב שיפליאו
את מכותיהם זה בזה. רק לאחר, ככלות הכל,
שהאיכרים אחדים שסועי פרצוף ושותתי דם
מתרוצצים כבר בשוק וצווחים בקולי קולות:
הושענא למען ישו! רצוח רצחוני! - רק אז
הוא קם בנחת ממקומו יוצא בהרחבת הדעת
לרחובה של העיירה, מוציא את משרוקית
העופרת ומאריך בשריקה עד ששניים־שלושה
שוטרים זוטרים שמיני ריקועי־פח עגולים
צמודים למעילי עור הכבש שלהם מופיעים
לעזרתו. אז פונים כולם בצוותא למקום המעשה
ויושבים לחבר את הפרוטוקול. לאחר שהגיע
"
אוריאדניק
למקום ההתנהלות מרעים ה־ "
בקול המתכת שלו: "כלום הצגה היא זו? אם כן
מי ומי משחקים פה? תיפח רוחו של אבי־אבי־
אביכם!...
"לו אדוני שמעני" מתחנן איכר אחד בהכנעה
ובענווה מרובה, "אני והוא שתינו בצוותא. לא
עשיתי לו כלום. לצון חמדתי לי והכיתי באצבע
צרדה על אפו. פרא אדם זה...".
"בלום פה, שתוק! יודעים אתם מה זה?" הוא טופח בידו על כתפות־
השרד שלו - "כדורים, פצצות, מחנות אסירים, צינוק, עבודת־פרך,
" ככרוכיה ושונה להם
אוריאדניק
סיביר, סאחאלין! גורו לכם!" צווח ה"
פרק בהלכות עונשין. "חיבשו אותם במאסר, בני הכלבה!" הוא פוקד
על משמשיו והללו מצייתים ואוסרים את המכים והמוכים ומוליכים
*אליעזר קליר (3981־8691): נולד בפולין, עלה ארצה ב־4391 עם רעייתו פועה והתיישב בפתח תקווה. הוא עבד כפקיד בכמה בנקים וחיבר שמונה
ספרים בעברית ובאידיש. הזוג קליר שכל את בנם דוד בחזית לטרון במלחמת העצמאות.