Background Image
Next Page  47 / 60 Previous Page
Information
Show Menu
Next Page 47 / 60 Previous Page
Page Background

47 |

הביטחון

ינואר 5102

ביתני פיקוח וקופה

מבני בקרת קהל

ביתני שמירה

עמדות ושולחנות בידוק

מגדלי שמירה ועוד...

w w w . r o t h . c o . i l r o t h @ r o t h . c o . i l

מוצרי איכות מבית

צ. רוט תעשיות בע"מ:

ת.ד. 571 אזה"ת הצפוני, אור עקיבא 15603

טל': 9363626-40 פקס: 3581626-40

צ. רוט תעשיות בע"מ

ח ב ר ה ל ע ב ו ד ו ת מ ת כ ת

אותם בפומבי רב ובכבוד גדול ללינת לילה בבית המשמר שליד משרד

השלטונות שבמקום. לאחר שהם לנים שם כל הלילה ומחליפים כח

בשינה מתוקה, אפשר לראות למחרת בבוקר את כל בני החבורה שהם

מסיבים יחד בבית־המרזח בשובה ובנחת, מקישים איש־איש בכוס

חברו כמקובל ומאחלים לזה לזה: "דאי בוז'י, דאי בוז'י (כלומר כה יתן

לך אלוהים וכה יוסיף.) - ושלום על ישראל!"

עם יהודי העיירה הוא חי בשלום וברעות. בכל בית נאמן הוא. מכיר

הוא כל אחד בשמו ולא עוד אלא שמכיר את הפעוטות. באשר חתונה

- שם הוא, מופיע לכל ברית מילה ויודע מה מתבשל בקדירתו של

כל אחד: רבקה מבשלת היום כרכשתא שמנה וצימעס, זלדה - דגים

מפולפלים, והאניה - פשטידה משובחת. הרי זו פשטידה מן המהדרין.

פשטידה שלא עלתה אפילו על שולחנו של הארכיבישוף בימי הצום

הגדול.

בקיא בטיב הפרנסות של בני העיירה ומכיר את עסקיו של כל אחד

ואחד.

, כלום המאזניים שלך בסדר? - קורץ הוא עין ערמומית.

גרשון

"? אם אינך מאמין

אוריאדניק

בוש לך, מה אתה סח? אדוני ה"

במאזניים שלי הרי אתה כופר בעיקר.

" - ובכן, היזהר לך! הרי זו עבירה

אוריאדניק

יפה דרשת! - צוחק ה"

חמורה! - הוא מראה באצבעו על כתפת השרד שלו...

מכין יין צימוקים לפסח בשביל יהודי העיירה.

עקיבא

ידוע לו ש

והנכרים שותים אותו כל ימות השנה, נחום מחנוון בצנעה ביום ראשון

מלמד תינוקות מבלי שיהיה לו

לייב

־

דוד

ובשבת בניגוד לחוק... - וש

רישיון.

שמע נא, רבי שכמותך?, כשתראה אותי מהלך עם הפריסטאכ (פקח

עירוני) לביקורת הניקיון, מהר ופזר את עדרך בעליית הגג או בגנים

הסמוכים ואל יהיו אלה מרעישים את כל הפלך ב־קמץ־אלף שלהם!

הבנת!...

- תודה רבה לך!

דוד לייב

בנתי־בנתי, כבוד מעלת חשיבותך - משיב

שנים על שנים משל אצלנו אותו קצפּ נוח לבריות בכיפה ואפשר

שהיה מכהן בפאר בעיירתנו עד סוף ימיו אלמלא קפץ עליו רוגזו של

, סוחר הסוסים, אחד מאלה המעטים עלינו

חייקל

אותו חדל אישים,

רק חרפה וקלון.

ומעשה שהיה כך היה: מחצרו של הכומר של העיירה הסמוכה

. בעיירה הופיע

חייקל

נגנב זוג סוסים משובחים והעקבות הוליכו אל

" ופקד עליו להביא

אוריאדניק

חוקר בית־המשפט שהלך לקרוא ל־"

ומצא אותו יושב

חייקל

" אל

אוריאדניק

לפניו. מיהר ה־"

חייקל

את

במסעדה.

את פני הבא -

חייקל

" - הקביל

אוריאדניק

אתה הוא זה, אדוני ה־"

שב בבקשה, שמא נלגום קצת משקה בצוותא!

" נמרצות - אנו הולכים. חוקר

אוריאדניק

מהר וקום! - פקד עליו ה־"

בית־המשפט מבקש לראותך!...

" שיצא

עולמות

: הסיפור לקוח מתוך הספר "

הערת המערכת

"

הביטחון

לאור בארץ ישראל ב־8491. הסיפור הובא למגזין "

, עיתונאי ולשעבר עורך "הכבאים 201"

עמרם קליין

על־ידי

בטאון ארגון הכבאים המקצועיים בישראל 6991־6002.

,

ישראל שק

הסיפור עבר עריכה קלה. המערכת מודה גם לד"ר

מבית־הספר לכימיה, הפקולטה למדעי הטבע באוניברסיטת

תל אביב ויו"ר איגוד יוצאי זמושץ (פולין) על סיועו בתרגום

שטרח על ההקלדה.

יובל קליין

המילים מפולנית וכן ל

החווירו.

חייקל

פני

- עליי ללבוש מעיל... - ונכנס לחדר הסמוך,

חייקל

רגע אחד - אמר

" רץ

אוריאדניק

קפץ מבעד לחלון, נשא את רגליו - והילד איננו! ה־"

התנדף.

חייקל

בעקבותיו וצעק "הצילו! תיפסו אותו!", אך לשווא.

" בפני החוקר.

אוריאדניק

מיוסר וכבד נשימה הופיע ה־"

ברח ואיננו... -

חייקל

כבוד גבהות ייחוסך,

כיצד ברח? - הזדעזע החוקר בכל גופו כמי שאחזתהו עווית, - כיצד?

מדוע לא ירית אחריו? ־

". אקדח לו היה בידו

אוריאדניק

היה זה הרגע הטראגי בחייו של ה־"

באותו רגע, הוא היה יורה בעצמו אך למרבה האסון לא נמצא אז בנדנו

אלא בקבוק של יי"ש שנתרוקן למחצה!...

אז קרעו את סרטי השרד מעל כתפיו והורידוהו מגדולתו. זמן רב

אחר כך נשאר עוד בעיירה, היה משוטט ברחובותיה שלראשו כובע

השרד נטול כוכב ותרמיל של קבצנים מופשל לו למעלה ממעילו

המרופט. היה מחזר על הפתחים ומבקש פת־לחם.

, הורידי

שרה

וכשהיה נכנס לאחד הבתים, היה פוסק את הפסוק - נו,

את הבקבוק "יוז' פאן ניא אסאסור!" (נו, אני כבר לא נציג החוק) עיניו

:

חייקל

היו מתקשרות בדמעות, וספק בוכה וספק צוחק היה מזכיר את

היהודי הזה ישים אותו ללעג ולקלס...

חייקל

מי פילל ש

כל אחד היה נותן לו בעין יפה (יהודים רחמנים בני־רחמנים...) ומרגיש

את עצמו אשם , כביכול, בירידתו של קצין גס רוח זה מגדולתו..