34 / 60
טרור גלובלי
פברואר-אפריל 5102
הביטחון
| 34
ראש הממשלה בנימין נתניהו מניח זר פרחים בפתח ה"היפר כשר"
צילום באדיבות לע"מ
בפריז לאחר הפיגוע
והיוצא לפגע מתוך שטחן. עליהן לסגור אותם משרדים ולעצור את
אלה שעיסוקם טרור ורצח. אבל במערב מעדיפים תמיד את הדרך
אחמט
הקלה של עצימת עיניים. דרך הצביעות. ראש ממשלת תורכיה
, אחד שהשתתף במצעד "האחדות הלאומית" בפריז, ממשלתו
דובטולו
היא זו שדרכה חמקה לסוריה, כך על־פי מקורות שונים, חברתו של
המפגע במרכול הכשר. מדינה מוסלמית שנשיאה נוקט שפה מתלהמת,
בסגנון אנטישמי, נגד ממשלת ישראל ואזרחיה וממשלתה מעניקה
עבדאללה
חסות לארגון הטרור של "חמאס" ולגופים דומים לו. כך גם
, מלך ירדן, שחודש קודם לכן שלח איגרת ניחומים למשפחות
השני
הרוצחים בבית הכנסת הדתי־לאומי הר נוף, בירושלים. שלא לדבר
, שתומך טרור
מחמוד עבאס (אבו מאזן)
על יו"ר הרשות הפלסטינית
ושחונך כיכרות ברמאללה להנצחת מפגעים ורוצחים.
לא הכול אבוד
אירועי הדמים של ראשית ינואר 5102 בפריז ערערו את הרפובליקה
החמישית שקמה בדיוק לפני 65 שנים ביום 8 בינואר 9591, רפובליקה
, מי שעמד בראש צרפת החופשית
שארל דה־גול
בנשיאותו של הגנרל
במלחמת העולם השנייה וניהל את המאבק הצרפתי נגד הכובש הגרמני
למעשה,
פטן.
אנרי פיליפ
ונגד משטר וישי, משתף הפעולה של מרשל
להנהיג את צרפת, כאשר הרפובליקה הרביעית עמדה על
דה־גול
חזר
סף קריסה ומלחמת אזרחים מבית. זה היה בעקבות המשבר המתמשך
באלג'יריה והתקוממות אלה הצרפתים, שדרשו "אלג'יריה צרפתית".
האחרונים נתמכו על־ידי מפקדי הצבא. הדברים הגיעו אל סף משבר
נלחץ בעקבות קריאתו של
רנה קוטו
ונשיא הרפובליקה הרביעית
, ראש המועצה להצלה
ז'אק מאסי
הגנרל
דה־גול
לאומית באלג'יריה, לשובו של
להנהגת הרפובליקה. זה היה במהלך מאי
.1958
מאז צלחה הרפובליקה החמישית
מספר משברים. אחד מהם במהלך 8691
- "מהפכת הסטודנטים" - עמדה לערער
את הרפובליקה ולמוטטה. אבל היא שרדה
עד לאירועי ינואר החולף, "ינואר השחור"
.2015
הדחוי
הולנד
אולם נדמה, שהנשיא
במשאלי דעת הקהל, שעסוק בפרשיות
אהבה ושנאה כמו נשיאים צרפתיים רבים
שקדמו לו, יאבד את ראשו. אך הנשיא וחברי ממשלתו יחד עם רבים
מאזרחי צרפת הפנימו הפעם, שהטרור פגע גם באושיות חברתם,
שעליהם להתאחד נגד הסכנה מבית. ביטוי לכך נתן ראש ממשלת
(נשוי ליהודיה). בנאום ארוך, אך בהיר וממוקד,
מנואל ואלס
צרפת
שנשא בפני צירי האסיפה הלאומית. יומיים לאחר הפגנת הסולידריות
של "האחדות הלאומית" (31 בינואר 5102) אמר, כי צרפת עומדת על
רגליה. לאחר שהביע תנחומים למשפחות השכולות וגילה הזדהות של
אמת עם הקהילה היהודית, הדגיש: "צרפת עומדת ותעמוד לצדם [של
קרובי הקורבנות וחבריהם] תמיד".
לשאלה - האם אנחנו במלחמה? - השיב ראש הממשלה: "כן!"
והוסיף: "צרפת נמצאת במלחמה נגד הטרור, נגד הג'יהאדיסטים ונגד
האיסלאם הקיצוני". וכן, "הרפובליקה תיתן את המענה התקיף ביותר
לטרור, בנחרצות תקיפה תוך כיבוד מי שאנחנו, מדינת חוק". ראוי
לציין, שראש הממשלה הצרפתי הדגיש, כי "הנושא הראשון שיש לטפל
בו באופן ברור, הוא המאבק באנטישמיות". לא רק להגנה על אזרחי
צרפת היהודים, אלא בגלל שהאנטישמיות המתעוררת היא סימפטום
ציין כי במטה הכללי
ואלס
של דמוקרטיה במשבר ורפובליקה במשבר.
לביטחון הפנים נוצרו 234 משרות נוספות וחל שידוד מערכות בכוחות
. אלה תוגברו וערוכים
DGSI
ו־
DGSE
הביטחון, השיטור והמודיעין,
לסכל פיגועי טרור, אירועים מסוג אלה, שהכו את הרפובליקה בינואר
אילן חלימי
האחרון ובשנים האחרונות מאז חטיפתו של הצעיר היהודי
ורציחתו.
בינואר השחור של 5102 בפריז, כבו, לראשונה, אורות מגדל אייפל,
סמלה של העיר מאז התערוכה העולמית של 9881. המגדל נבנה
במיוחד לתערוכה זו לציון מאה שנים למהפכה הצרפתית. גם דלתות
בית הכנסת הגדול "דה לה ויקטואר", ברובע התשיעי של פריז הידוע
וחוזה
רוטשילד
גם בשם בית הכנסת רוטשילד, בו התפללו בני משפחת
, נסגר לתפילה של שבת קודש,
בנימין זאב הרצל
מדינת היהודים ד"ר
לראשונה, מאז שחרור פריז מהכיבוש הגרמני, 52 באוגוסט 4491. אולם
האחדות הלאומית שחושלה במצעד הענק "למען האחדות הלאומית",
ביום ראשון של ה־11 בינואר, חוללה שינויים לטובה. חיילים שומרים
על מוסדות יהודיים, נוכחות מוגברת של כוחות ביטחון ברחובות,
בשווקים, בקניונים ובתחנות הרכבת העילית והתחתית. נדמה שצרפת
מתעוררת אל מציאות חדשה, מציאות של התמודדות עם סכנה
מוחשית לעצם זהותה וקיומה שלה כרפובליקה חופשית.
אדוארד
בהקשר זה נזכרים במה שלמדנו מדברי שר החוץ הבריטי
, ביום בו הכריזה ארצו מלחמה על גרמניה הקיסרית. היה זה יום
גריי
ראשון, 4 באוגוסט 4191. התותחים כבר רעמו באירופה. רכבות הסיעו
רבבות מגויסים אל קווי החזית, תזזית של אווירת מלחמה והתלהמות
המונים אחזה את העמים המעורבים בקלחת המלחמה, "המלחמה
הגדולה", שלימים תקבל שם אחר - מלחמת העולם הראשונה
(4191 - 8191). באותו יום הרה גורל
נפל הפור - בריטניה הגדולה הצטרפה
(אל צרפת ורוסיה) למעגל המלחמה
בהכריזה מלחמה על גרמניה הקיסרית.
בשעה ארבע אחר הצהריים ניצב לפני
בית הנבחרים שר החוץ הבריטי, מותש
וחיוור, והסביר בלשון יבשה וקצת
מנוכרת על החלטת ממשלתו להכריז
מלחמה על גרמניה. לדבריו, אפילו
החליטה ממשלתו על עמידה מן הצד,
הרי מעמדה היה נפגע. יש לנו מחוייבות
- הדגיש והוסיף: "כשלעצמי, אני מפרש
אותה [מחוייבות] על־פי הרגשותיי, אך
איני מבקש לדחוק באיש לגבש את דעתו על המחוייבות הזאת, יותר
משהרגשותיו מכתיבות לו". אבל הוא לא נרתע מלומר את דעתו.
רודף השלום, שהגדיר עצמו "אני שונא מלחמה", הייתה דעה
גריי
ל
נחרצת. גרמניה הפרה התחייבותה לשמור על הניטרליות של בלגיה.
הכרזת מלחמה עליה היא מחוייבות של בריטניה.
בערב, לאחר שכבר נפלה ההכרעה, ניצב בודד בלשכתו, השקיף
ארתור
מבעד לחלון לעבר פארק סנט ג'יימס כדי להירגע מאירועי היום.
, שגריר בריטניה ברוסיה, שנכנס לחדרו היה עד שמיעה לדבריו
ניקולסון
של שר חוץ, שדיבר באותם רגעים, כאילו לעצמו, על חזותשחורה ליבשת.
הפארק היה מואר בפנסי הגז שהבליחו באפלה, שהשחירה את האופק.
שר החוץ היה עצוב על אף הישגו לשכנע את חברי בית הנבחרים בזכות
בריטניה הגדולה להיכנס למלחמה נגד גרמניה ואמר: "הפנסים בכל רחבי
אירופה כבים. לא נזכה עוד לשוב ולראותם דולקים בימי חיינו".
גם לרפובליקה החמישית יש מחוייבות - להילחם עד חורמה בטרור
המוסלמי. לשרש את נגע האנטישמיות. להגן על ערכי החירות, השוויון
והאחווה של המהפכה הצרפתית. אם תהיה נאמנה לאותה מחוייבות -
ידלקו הפנסים באירופה ובעולם כולו.