38 / 60
דוד כספי: "כשסבא היה במלחמה, סיפורה של חטיבת "אגרוף
הברזל" במלחמת "יום הכיפורים". הוצאת המחבר. 452 עמודים.
כריכה קשה, אוגוסט 3102.
עם מלאות 04 למלחמת "יום הכיפורים", המלחמה הקשה ביותר
בתולדות צה"ל, שנסתיימה בניצחון מוחץ מצידו, זכתה מורשת השריון
בספר מיוחד במינו המקפל בתוכו את חוויית המלחמה מנקודת מבטו
של מג"ד בחטיבה המשוריינת 502, מי שבלמה את התקדמות השריון
הסורי בדרום הגולן ושהעתיקה את הקרבות מעבר
לקו שביתת הנשק, ארבעים קילומטר בואכה דמשק.
המחבר, איש חינוך, שהחל את המלחמה כסגן
מפקד גדוד 521 (סמג"ד) במילואים ושקיבל את
הפיקוד עליו כמג"ד בבוקר ה־61 באוקטובר 3791,
טוביה
עם נפילת המג"ד הקודם, ידידו ומפקדו האהוב
ז"ל, במהלך קרב אכזרי על התלים ענתיה וערביה
תורן
מול הכחות העיראקיים התוקפים, מתגלה לנו כמפקד
נחוש בעל עצבי פלדה, שנימים של רגישות ואנושיות
עוברים בו שתי וערב. אף כי הספר אינו מתיימר להציג
מחקר היסטורי מובהק, יש בו כדי לשרטט תיאור
עובדתי המלמד על מרכזיותו וחשיבותו של השריון
באותו ניצחון במלחמה העקובה מדם, שחרטה
צלקות עמוקות בנפש העם. כתיבת הספר כפי
שמודה המחבר שימשה עבורו מעין "פורקן" ו"הורדת
נטל", שעמדו בסימן חובתו לנופלים, עמם עשה את
שעותיהם האחרונות, אבל לא רק. הוא מציין, שחש
בצורך להעלות את סיפור החטיבה במלחמה, זאת
מאחר שצה"ל לא פרסם עד היום באופן מוסמך את
גירסתו הרשמית ולקחיו וכיוון שלוחמים רבים התהלכו עם התחושה,
שסיפורם האישי והיחידתי לא בא לכדי ביטוי נאות (עמ' 11).
, מטעים את הערכתו והוקרתו
דוד כספי
לאורך הכתובים, המחבר
, לימים מפקד
משה (מוסה) פלד
העמוקה למפקד האוגדה 641, האלוף
גייסות השריון, אותו הוא מכנה "המצביא", שהותיר עליו חותם עז
של אישיות משכמה ומעלה ושבזכותה, האוגדה עשתה את מלחמתה
בצורה ראוייה (ראה עמ' 602 לדוגמה). הערכה והוקרה בעליל מופגנות
, מי ששמר על קור־
יוסי פלד
גם כלפי מפקד חטיבה 502, האלוף במיל'
רוח בשעות הקשות ביותר שנתן פקודותיו בקול בוטח תוך קריאת
קרב מדוייקת וצפי נכון של ההתפתחויות (ראה לדוגמה עמ' 69). שלמי
תודה מופנים לשיריונאים, שנתנסו בכל צורות לחימת הייבשה, בלימה,
התקפה והעתקת הקרבות לשטח האוייב, הגנה ואחיזת שטח, כל זאת
תוך נחיתות משמעותית במספר הלוחמים והטנקים.
המחבר שוטח ביקורת על תפיסת הקונספציה ל"סבירת נמוכה
,
אלי זעירא
למלחמה", שטופחה על־ידי ראש אמ"ן, האלוף (מיל')
מי שהשתלט על הערכות המצב הביטחוני בדיוני
הקבינט המדיני, שנשלטו כביכול על־ידי ראשת
משה דיין
ז"ל ושר הביטחון
גולדה מאיר
הממשלה
ז"ל. לעניות דעתי, המחבר מעלה רק היבט מוגבל
של הקונצפציה. היבט רחב יותר מגולם בהנחתם
של ראשי הקבינט המדיני, שמדינת ישראל מוערכת
בעיני "הבית הלבן" כנושאת מטוסים אמריקנית
ושהוא לא יניח לה להיות מוכית על־ידי צבאות
מצרים וסוריה, על אחת כמה וכמה, אם לא תפתח
במלחמה יזומה, שהייתה עשוייה לשנות את מהלכה
כבר ביום הראשון. כזכור, ארה"ב סרבה בשבוע
הראשון ללחימה לשלוח נשק וחלקי חילוף לצה"ל
ורק ב־41 לאוקטובר 3791, עם בלימת הצבא
המצרי בסיני והמפנה לטובת צה"ל, נפתחה הרכבת
האווירית לישראל. היה זה מסתבר אינטרס אמריקני
מובהק ללכת עם הצד המנצח, אם כי, כדי לשמור
על ההגמוניה האמריקנית, למנוע ממנו את קטיפת
הניצחון המוחלט. כך, "הבית הלבן" לחץ על ישראל
לשביתת אש ב־02 באוקטובר 3791, ימים ספורים
לפני שהוא ממגר סופית את צבאות מצרים וסוריה. היבט נוסף של
דוד אלעזר
הקונצפציה קשור בהחלטתו של הרמטכ"ל דאז, רב־אלוף
) להותיר בקווי הפסקת האש כוחות סדירירם דלים ומדובללים,
דדו
(
למרות ההתראות הרבות, שבאו מן השטח. לאחרונה שמעתי את
, ראש המועצה הלאומית לביטחון בעברו
גיורא איילנד
האלוף (מיל')
אומר, שאם צה"ל היה נערך עם כוחותיו הסדירים על הכלים באופן
מושכל, גם מבלי להזעיק את המילואים, המלחמה הייתה מתפתחת
פלדה עם לב אדם
TM50
מסך המגע שלך
יוסף פרנקל
ביקורת ספרים
פברואר-אפריל 5102
הביטחון
| 38