33 / 40
ל
פעמים, לנוכח מופע תיאטרון או
מחול המיועד לילדים קטנים, מצליח
גם הצופה המבוגר לקלף משהו
מהמעטפת שהוא עוטה בחיי היום-
יום שלו. במופע "נון טרופו או בית הספר למזג
האוויר", משהו מהתום, התנועה המעוגלת של
קבוצת המופיעים המוכשרת, כמו גם "השלג"
הלבן שנוחת לו ברכות על המשטח כולו, הופכים
אותנו, המלווים הבוגרים שכבר ראו הרבה
תיאטרון ומחול, לקצת רכים יותר.
זה מתחיל בעיסוק בנושא שנגיש לכולם
ושתמיד יש מה להגיד ולהרגיש בעניינו, עובר
ברקדנים מוכשרים ובכוריאוגרף גיא גוטמן
שהצליח להעמיד יצירה מגוונת, קבוצתית וגם
אישית ש"הולכת" עם מזג האוויר המשתנה,
ומגיע עד לתוספת הלא שכיחה במופעים
לילדים - הומור שאינו מבקש להתבלט או
להצחיק בקול. מעל כל אלה ניצבים עיצוב הבמה
והאביזרים, ובראשם מאווררים ענקיים התלויים
על התקרה ומוצבים לצד המשטח שבאמצעותם
מתחולל הפלא - סערות ורוחות עזות, מפלי
שלג סמיכים שנושרים מעל ולפעמים גם טפטוף
מרחף שלהם. על קונספט החלל ועיצובו אחראי
גבי קריכלי, שכנראה דמיין איך כל הלובן הזה
מצטבר על הרצפה ויוצר משטח רב אפשרויות
לארבעת הרקדנים: תמי ליבוביץ, אופיר
יודלביץ', חיה ברשינסקי ואורי שפיר.
כל זה מצליח להיות אפקטיבי, יפה ומעורר
דמיון, בזכות החלטה למקם את המופע על משטח
שסביבו יושב הקהל. הקירבה הזאת לרקדנים,
לאביזרים ובעיקר לפתיתי הנייר הלבנים
המדמים את השלג הנערם, מאפשרת לקהל
לראות את את רוב פרטי ההתרחשות וגם את
הבעות הפנים של המופיעים, עקבותיהם ב"שלג"
ועוד. ברור שמופע כזה על במה מוגבהת באולם
קונבנציונלי היה מאבד הרבה מקסמו. בתנאים
שנבחרו אפשר היה לראות מקרוב, ממרחק נגיעה
ממש, איך גולשים הרקדנים על המשטח הלבן,
איך הם מבלים, ו/או נחבטים ואיך הם מגיבים
לסערות הנוחתות עליהם ולומדים להסתגל
למצבים משתנים.
מובן שמטווח קרוב כל כך קל יותר להזדהות
עם הסיטואציות, התנועה והקשרים שנרקמים
בין הרקדנים, ולו רק לרגע. לקראת סוף המופע,
שראינו בירושלים, כמה מהילדים לא הצליחו
לעמוד בפיתוי והתגנבו לשולי המשטח, רק כדי
לגעת ב"שלג" ולמשש אותו. קצת כמו לעבור
מעולם האשליה הקריר למגע היום-יומי של
פתיתי הנייר שעם קצת דמיון יכולים, הם וגם
המון דברים אחרים, להפוך לפלאים והפתעות.
והרי בשביל אלה נוצרו התיאטרון והמחול, לא?
תלבושות הרקדנים שבחרה ליבוביץ שירתו
היטב את ההתרחשות - הם לבשו בגדים כהים,
מעילים קצרים וכובעים שהבליטו אותם על
המשטח הלבן, סיפקו להם הגנה מפני הקור
המדומיין וגם אפשרו להם לחפון בכיסים
ובכובעים המון שלג, שאותו פיזרו אחר כך.
והיו גם אביזרים פשוטים ויעילים כמו ג'ריקנים
צבעוניים שהאירו את הסביבה בחושך ונישאו
על ידי הרקדנים, תוך יצירת עוד תמונות יפות
שלוו במוזיקה שתמכה במהלך הכוריאוגרפי -
לפעמים בלאגן ומין קריאה לחוסר סדר מכוון,
ולעתים תנועה אחידה ומסודרת. עם הינתן
האות לסיומו של המופע החלה חגיגה של ממש.
בעידוד היוצרים פלשו המשפחות למשטח השלג,
השתובבו בו כהלכה ולכמה דקות טישטשו
לגמרי את הגבול בין הבמה ליציע האורחים.
המופע המיוחד הזה, המיועד לבני 6-21,
הועלה בבכורה במסגרת "חשיפה בינלאומית
למופעי מחול לילדים" שקיים "מרכז שלם"
בירושלים, במטרה לחשוף יצירות חדשות
ואיכותיות לקהל הצעיר. את המופע הזה ואחרים
מימן פרויקט "עפים" של מפעל הפיס, שיזם
ומימן בעבר מופעי מחול מומלצים כמו "דגי
זהב" הנפלא של ענבל פינטו ואבשלום פולק,
"עננוצה" שיצרה הכוריאוגרפית נועה דר לבני
הגיל הרך ועוד.
יעל אפרתי
המופע "נון טרופו או בית הספר למזג האוויר" סוחף
ילדים והורים אל הקסם המופלא של שינויי האקלים
מחול מזג האוויר
מתוך המופע "נון טרופו או בית הספר למזג
האוויר". רוקדים קרוב לקהל
צילום: עדי עובדיה
מתוך התערוכה "ילדות בשואה -
כוכבים בלי שמים". יער סימבולי
התמונות באדיבות "יד ושם"
33
שיעור חופשי
>
יוני 5102