תשע"ד אפריל 4102
49
"יש3 מרכיבים בכל
הסיפור הזה: המחירים,
השכר, והשירותים
הממשלתיים, כאשר
שלושתהמרכיביםהללו
בעצםפועלים נגדך אז
אתהמשלם ביוקר."
משפחות נתקעות. אין כבוד. אם בן אדם
צריך לחשוב על הארוחה שלו זה מדאיג.
היום הפוליטיקה בנויה כך שכל שר תלוי
במפלגה שלו ולכן כל דאגתו נתונה
בהשגת בחירתו בפעם הבאה. לדוגמא
שרהשיכון, הואצריךלמפותאתהצרכים
לגבי הדיור. סביר להניח שההתנחלויות
בעדיפות גבוהה אבל עליו להבחין בין
העדפה חלקית שאולי אף מובנת לבין
העדפהמוחלטתשזהקטסטרופה. כך גם
שר האוצר, אםהואמורידאתהמ.ע.ממי
מרוויח? מעמד הביניים שיש לו כבר. או
שחסך משהו או שקיבל מההורים. אבל
מה עםאלה שאין להם.
ש: למי בדיוקאתהמכוון?
-למשל, משפחותעםילדאחדכמהשנים
ייקח להם לחסוך 000,003 ש'? לפחות
01 שנים. ומה על הזוגות הצעירים? לא
נותניםעליהםאתהדעת. למעשהמדברים
על אוכלוסיות ממוקדות ושוכחים את
היתר. וזה מקומם. צריך לדאוג לכולם
ולא לאוכלוסיה שקרובה לליבו של שר
כזה או אחר. אולי לאוכלוסיה הקרובה
לשר צריך לתתקצת יותר אך התמקדות
בפלחי אוכלוסיה הקרובה לליבך בלבד
זו פגיעה גם באושיות הדמוקרטיה. זה
דומה אפילו למתן הטבה למקורב כמו
מתן ג'וב.
ש: אבל בסך הכול רוצים להטיב עם
העם לא?...
מעניין אותי שהבעיות שיש והנושאים
שצריך לטפל בהם נובעים מתפיסה
שסותרת את עצמה. המוטיבציה של
האנשים פחות מעניינת אלא התוצאה
של המעשים שלהם. כשאני שומע
ששר האוצר מוכן להוציא כסף מהכיס,
הכוונה מהכיס של כולנו. זה לא כיס
פרטי של המלך לפיד. אבל גם הוא
לא אומר מאיפה זה יבוצע. הרי הכסף
הזה שמוציאים צריך לבוא על חשבון
משהו אחר. הכסף הזה יביא לקיצוץ של
מיליארדים ומאיפה יבוא הקיצוץ? אני
מוכן להגדיל את הגרעון, זה גם יתרום
לכלכלה לדעתי. אבל בסוף ישלמו את זה
הקבוצותהחלשות בחברה.
ש: כלומר, לדעתך, מי יישאבנטל בסופו
של דבר?
הםאומריםכאילו נותניםלציבור מתנות.
אבל זה לא נכון. אם אתה רוצה לשמור
עלכלהמסגרתהזו ולתתהטבותזה יבוא
על חשבון דבריםאחרים. ואז יקצצו ממי
שאין לו כוחפוליטי ואין לו כוח להיאבק.
אתה לא יכול לשחק בכל המגרשים
ולשמור על המסגרת זה בלתי אפשרי.
כשאמרו נאלץ לקצץ בגלל הגרעון, במה
קיצצו בסופו שלדברבקצבאותהילדים...
אמרו שרוצים לתת ישירות לילד. אמרתי
שאני לאמאמין להם, כי תקצצו פה ושם
ולאתתנו כלום.
דיור וכד'. ממוצע של כל המחירים נותן
לנו בחישוב כולל את המדד. בקונטקסט
כללי זה נראה גדול אך הביטוי הוא
קטן. אך אם נפרק את הסל אז לגבי מי
שמוציא הרבה על מזון זה מאוד משפיע
עליו כי הוא מרכיב גדול בהוצאות וכך
למעשה האוכלוסייה הנזקקת נזקקת
יותר.
ש: ישאולי גםתרגלי רמייה?
אני מניח שלא מרמים בעניין חישוב
המדד. הם מודדים מה שמודדים אך
למדידה עצמה יש בעיה. למעשה יש 3
מרכיבים בכל הסיפור הזה: המחירים,
השכר, והשירותים הממשלתיים, כאשר
שלושת המרכיבים הללו בעצם פועלים
נגדך אז אתה משלם ביוקר.
ש: אזבואנתמקדברשותך, מהציפיותיך
מהממשלה?
אני לא מצפה לדבר מהממשלות לא
מהאידיאולוגיה הכלכלית שלהם ולא
הפוליטית. לא יזוז כלום אם אנו הציבור,
לא נפעיל לחץ על הממשלה. צריך
להתארגן בקבוצות בכל מקום ולהשפיע.
לא בפייסבוק ולא ברשות חברתיות. יש
כיום פער בין האוכלוסיות. פעם היו
סניפי מפלגות ברחבי הארץ והיית בא
"הםאומרים כאילו
נותנים לציבור מתנות.
אבל זה לא נכון. אם
אתה רוצה לשמור על
כל המסגרתהזו ולתת
הטבות זה יבואעל
חשבון דבריםאחרים.
ואז יקצצו ממי שאין לו
כוחפוליטי"
ומתלונן. היום אין. נוצר למעשה ריק בין
האזרחלפוליטיקההמפלגתית, לממשלה.
רק כשהריק הזה יתמלא אז נוכל לחוות
שינוי ממשי.
ש: זה נראה פשוט, אז איפה הציבור
בעניין?
סקרים מלמדים ש–%36 מהאזרחים
במדינה מוכנים לשלם יותר כדי לסגור
פערים. כלומר, ישפערבין דעותהאזרחים
למה שקורה במציאות. צריך לסגור את
הפער הזה. זה אמנם לוקח זמן וזה גם
בעייתי אך אפשרי לבנות משהו לאורך
זמן שבסופו ההשפעה תחזור לאזרחים.
במילים אחרות: להפוך את המחשבות
למעשים ופעולה וזהמוכרחכברלהתחיל
במיידי! חג שמח לכולם!
ש: אבל מדברים גם על החרדים שלא
יוצאים לשוק העבודה, זה גם פוגע
במשק, לא?
אני נפגשעם הרבה חרדיםשיצאו לשוק
העבודה. אני מאמין שהרצון הטוב של
האדם זה להגיע לדרך שעובדים ביחד.
השאלה עד איפה ללכת? בואו נהיה
יצירתיים למציאת פתרון שיביא ליצירת
חייםבצוותאבחברההישראליתאבל לא
בכפייה, אלא בהבנה בכבוד.
ש: איך אתה מסביר בכול זאת שהמדד
שהתפרסםהיה נמוך במיוחד?
מדד יוקרהמחיהמבטאסלמוצריםגדול
שבו נמדדיםמוצריםשונים: מזון, הלבשה,
