57 | 03.04.15 | י"ד ניסן תשע"ה| 155 גליוןשביעי
סיפור לשבת
הטרמפולינה הגדולה
בישוב שלנו החליטו להעסיק את הילדים
בזמן שההורים מנקים לפסח. הילדים
שמחו מאוד, והאימהות לא פחות. למגרש
הכדורסל הגיעה משאית גדולה. הפועלים
הורידו מתקנים גדולים שחוברו לגנרטור
ותוך זמן קצר הפכו לטרמפולינות מרהיבות.
הילדים שיחקו להנאתם עד שהגנרטור החל
להשמיע רעשים מוזרים. יוסי, שהיה אחראי
על כל המתקנים רץ אל הגנרטור במהירות.
הגנרטור כבה. כל המתקנים החלו לאבד
אויר ולצנוח אט אט. "לצאת מיד מן
המתקנים", צעק יוסי.
המדריכים החלו להוציא
את הילדים במהירות.
הבהלה היתה גדולה.
"לבדוק שכל הילדים
נמצאים", קרא יוסי.
לפתע נשמע קול צעקה.
מנחם שקפץ לרגע לקיוסק,
לקנות פחית שתיה, הגיע
וראה את המתקנים שכובים
באדמה. "איפה אחותי חנה"
קרא בבהלה. כל המדריכים רצו אל
יריעות הפלסטיק שהיו לפני דקות ספורות
טרמפולינה גדולה. הם זחלו במאמץ רב
פנימה. למרות הקושי הם לא ויתרו, וניסו
להגיע לכל פינה בטרמפולינה כדי למצוא
את חנה. לפתע עלה רעיון במוחו של יוסי.
הוא החל לדרוך מלמעלה על הטרמפולינה,
ולבדוק האם הוא מרגיש משהו מתחת
לרגליו. גם מנחם התחיל לעשות כמוהו,
עד שנתקלו רגליו במשהו. "היא כאן" זעק
מנחם. יוסי חתך בזהירות את הטרמפולינה.
מתחת ליריעה התגלתה חנה הקטנה. יוסי
הרים אותה. עיניה היו עצומות. בינתיים הגיע
אמבולנס. חנה חזרה להכרה מלאה ואמרה
בבכי: "רציתי לקפוץ, והטרמפולינה נגמרה..."
בשבת שלפני החג, ערכה משפחתה של
חנה סעודת הודיה. רב הישוב אמר בדבריו:
"העולם שלנו, עם כל מה שיש בו, מערכות
שלימות, מיליארדים של כוכבים, כולו
בעצם טרמפולינה אחת גדולה. מדוע? כי
הטרמפולינה, אין לה קיום עצמאי. היא
תלויה בכל רגע באוויר שמוזרם לתוכה. ברגע
שהאוויר יחדל, היא תיפול מיד.
ראינו לצערינו מה קורה ברגע
שהגנרטור מפסיק.
כך גם בעולמנו. הקב"ה
מקיים אותו בכל רגע.
לנו נראה שהעולם יציב,
אולם רגע אחד שהקב"ה
מסיר את השגחתו מן
העולם, הרי הוא חוזר לתוהו
ובוהו.
זו האמונה בהשגחת ד' ואת
הדבר הגדול הזה למדו בנ"י בבקיעת
ים סוף. הים נבקע לשניים והפך לחומה
מימינם ומשמאלם. המצב הזה היה בלתי
טבעי. הוא החזיק מעמד כל עוד ד' רצה
בו. כשיצאו ישראל מן הים, והמצרים נכנסו
אחריהם, הקב"ה החליט להחזיר את המצב
לטבעיותו. באותו רגע הבינו בנ"י, את גודל
השגחתו של הקב"ה בעולם. אנחנו מודים
לד' שהמשיך להחיות את חנה שלנו, גם בתוך
האפילה של יריעות הטרמפולינה ונזכה גם
אנו בחג הזה למעלה של "ויראו העם את ד'
ויאמינו בד' ובמשה עבדו".
)תקציר סיפוריו של הרב ידידיה שילה(